ע"א 5725-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, על בסיס הנתונים שסופקו בלבד: **רקע ותמצית ההליך:** פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) דוחה ערעור שהוגש על ידי ציון אוחנה (להלן: "המערער") נגד פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום דחה את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התנהלות בנק ירושלים (להלן: "הבנק") והכונס שמונה (עו"ד צנטלר) בקשר למכירת דירת המערער. במקביל, בית משפט השלום קיבל חלקית את התביעה שכנגד שהגיש הבנק, וקבע כי המערער ישפה את הבנק בגין חלק מהמשכנתא שלא כוסה, זאת בשל מצגים כוזבים שהציג המערער לבנק. ההליך המשפטי הנוכחי הוא חלק מסכסוך רחב יותר הנוגע לעסקת מכר דירת המערער. עסקת מכר זו התאפיינה במצגי שווא, אי-התאמות בין ההסכמים, והליכים משפטיים מורכבים ומרובים, שבהם היה מעורב המערער, הרוכשים, הבנק, עורך דין, וכונס נכסים. **עקרונות משפטיים מרכזיים ועמידתם במקרה זה:** 1. **חובת תום לב והתנהלות בחוסר תום לב:** * **עקרון:** ניהול הליך משפטי, הן בבית המשפט והן במגעים בין הצדדים, מחייב תום לב. התנהלות בחוסר תום לב יכולה לשלול זכויות מבעל הדין. * **יישום:** בית המשפט קובע במפורש ש"לא ניתן להלין על כך שהבנק פעל בהתאם למצגיו הכוזבים", וכי טענות המערער "יש לחסום הן מכוח הכלל המונע התנהלות בחוסר תום לב בניהול הליכים". המערער, שחתם ביודעין על הסכם מכר פיקטיבי והציג מצגים כוזבים לבנק, אינו יכול לדרוש מהבנק להתעלם ממצגים אלו. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש כי המערער אינו יכול לדרוש מהבנק "לגלות את ההונאה בה היו טבולות פעולותיו ופעולות הרוכשים". כלומר, המערער אינו יכול להסתמך על התנהלות פסולה (מצגי השווא) שהוא עצמו היה שותף לה, כדי להטיל אחריות על צד אחר. 2. **אשם תורם / אשם מכריע:** * **עקרון:** במקרים בהם התנהלותו של התובע תרמה באופן משמעותי או מכריע לנזקו, הדבר יכול לשלול את זכותו לתבוע פיצויים, או להפחיתם. * **יישום:** בית המשפט קובע ש"מונעים" את טענות המערער "על יסוד הקביעה שמדובר באשם מכריע של מי שתובע בנסיבות אלה". זאת, בשל חתימתו על הסכם פיקטיבי והצגת תצהיר כוזב. * **הקשר לדין קודם:** חשוב לציין שבהליכים קודמים (ע"א 38305-06-22) נקבע למערער אשם תורם בשיעור 25% ביחסים בינו לבין עורך הדין. כאן, בית המשפט קובע אשם מכריע בהקשר ליחסי המערער עם הבנק. 3. **כלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" (Ex turpi causa non oritur actio):** * **עקרון:** אדם אשר נטל חלק בפעולה בלתי חוקית או בלתי מוסרית אינו יכול לתבוע סעד מבית המשפט אשר יצמח מתוך אותה פעולה. * **יישום:** בית המשפט קובע שאת טענות המערער יש לחסום גם "מכוחו של הכלל לפיו 'מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה', ולו במובנו הרחב". המערער, אשר ביצע עבירה על החוק (הצגת מצג כוזב, רישום תמורה כוזבת בהסכם) אינו יכול ליהנות מההשלכות של מעשיו או להטיל אחריות על אחרים בגינן. * **חידוש/הדגשה:** השימוש בעקרון זה, אף במובנו הרחב, מחזק את עמדת בית המשפט המניחה כי המערער אינו יכול לתבוע סעד ממעשיו הפסולים. 4. **השתק פלוגתא ומעשה בית דין:** * **עקרון:** בית המשפט דן בשאלת השתק הפלוגתא (Issue estoppel) ומעשה בית דין (Res judicata), כאשר הבנק טען כי יש לדחות את התביעה מחמת השתק עילה. * **יישום:** בית המשפט בוחר שלא "לנטוע מסמרות בשאלה זו", מכיוון שהערעור נדחה לגופו. עם זאת, הוא מציין שהבנק אכן צורף להליך קודם ונמחקה התביעה נגדו בהסכמה. * **דיון עקרוני (סעיף 11):** בית המשפט מרחיב את הדיון אודות הכלל הקבוע בסעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין, לפיו סך הפיצויים שניתן להיפרע בשל נזק אחד מכמה מעוולים לא יעלה על סכום הפיצויים שנפסק בפסק הדין הראשון. כלל זה חל גם אם התובע זכה בסכום מינימלי. בית המשפט דן גם בהחלת כלל זה על פסק דין שהושג בפשרה (הלכת אלוניה) ובהבחנה שנעשתה בפסיקה לגבי מקרים של פשרה לעומת פסק דין מנומק. * **הדגשה:** למרות שהפסיקה בסעיף 11 מחזקת את דחיית הערעור, בית המשפט מנמק זאת גם בקשיים עובדתיים (האם המערער נפרע בפועל), ולכן נמנע מלבסס את החלטתו הבלעדית על הוראה זו. 5. **חובת זהירות קונקרטית של בנק כלפי מוכר נכס:** * **עקרון:** בנק המעמיד משכנתא לרוכשים, בעת מכירת נכס, חב חובת זהירות כלפי מוכר הנכס. * **יישום:** בית משפט השלום קבע כי "לא קיימת חובת זהירות קונקרטית של הבנק כלפי המערער, שעה שמערכת היחסים המסחרית היתה בין הבנק לבין הרוכשים". בית המשפט המחוזי מאמץ קביעה זו, ומדגיש כי "הסיכונים הכרוכים בכך מוטלים, מטבע הדברים, על הבנק ולא על מוכר הנכס". * **הדגשה:** בית המשפט מדגיש את אופי היחסים המסחריים והסיכונים הטמונים בהענקת משכנתא. אלו הם "שיקולים מסחריים הנמצאים בלב שיקול הדעת המסחרי של הבנק ביחס ללקוחותיו", ואינם מחייבים את הבנק לגלות ולהתחשב בכל הפגמים ביחסי המוכר-רוכש, במיוחד כאשר המוכר עצמו השתתף ביצירת מצגים כוזבים. 6. **העדר הוכחות לגבי ראשי נזק:** * **עקרון:** על התובע הנטל להוכיח את נזקיו ואת הקשר הסיבתי ביניהם לבין התנהלות הנתבע. * **יישום:** בית משפט השלום קבע כי "לא הוכח שנפל פגם בהתנהלות הכונס" וכי "טענות בעניין דרך מימוש הנכס לא הוכחו ונדחו". כמו כן, בית המשפט קמא קבע כי "לא ניתן הסבר לרכיבים של סכום הפיצוי המבוקש, בפרט כאשר בהליכים הקודמים נקבע שלמערער תשולם מלוא תמורת הנכס בצירוף פיצוי מוסכם ובצירוף סכומים נוספים". לבסוף, בית המשפט קמא קבע ש"לא הובאה ראיה התומכת בהתקיימות ולו אחד מהם". * **הדגשה:** בית המשפט המחוזי סומך ידיו על קביעות אלו, ומדגיש כי גם בהקשר ליחסי המערער עם הכונס, "אין למערער להלין אלא על עצמו". 7. **אי-קבלת הצעת רכישה על ידי הכונס:** * **עקרון:** הכונס פועל למען הגנה על האינטרסים של כלל הנושים, ותחת פיקוח בית המשפט. * **יישום:** בית המשפט קמא קבע כי המערער לא הגיש הצעה רשמית לרכישת הנכס במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, וכי לא הייתה לו זכות קדימה. בית המשפט המחוזי מאמץ קביעה זו, ומוסיף כי "ההנחה לפיה על הכונס מטעם הבנק לרחוש אמון ולהתקשר בעסקת מכר עם מי שהוכח שהציג מצגים מטעים כלפי הבנק, היא הנחה מוקשה על פניה". * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש את ה"הנחה המוקשה" על קבלת הצעות ממי שהתגלה כמי שהציג מצגים מטעים, דבר שמחזק את החלטת הכונס. **חידושים ודגשים משפטיים בפסק הדין:** * **הדגשת עקרון "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" במקרים של מצגי שווא:** בית המשפט מרחיב את השימוש בעקרון זה, ומראה כיצד הוא יכול למנוע תביעה גם כאשר התובע אינו שותף ישיר לעוולה פלילית, אלא לגילוי מצג שווא ששימש בסיס למעשה. * **חיזוק עקרון תום הלב בניהול הליכים:** פסק הדין מבהיר כי אי-ציפייה שהצד השני יתעלם מהטעיות ומהונאות שהצד התובע עצמו היה שותף להן, נובע מהחובה לנהוג בתום לב. * **קביעת אשם מכריע בהקשר ליחסי מוכר-בנק:** בעוד שבמקרים אחרים נקבע אשם תורם, כאן בית המשפט מצביע על אשם מכריע של המערער ביחס לבנק, בשל שותפותו למצג שווא. * **חידוד גבולות חובת הזהירות של בנק:** פסק הדין מבהיר כי חובת הזהירות של הבנק מוגבלת ליחסים המסחריים עם הרוכשים, ואינה מחייבת אותו לצלול למורכבות היחסים בין המוכר לרוכש, במיוחד כאשר מוצגות לו עובדות כוזבות על ידי המוכר עצמו. * **ניתוח עקרוני של סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין:** למרות שההחלטה הסופית לא מתבססת על סעיף זה, הדיון בו מרחיב את ההבנה המשפטית בנוגע למגבלה על גביית פיצויים מכמה מעוולים, והתאמתו למקרים של פשרות. **מגבלות הניתוח (על בסיס הנתונים בלבד):** * לא הוצגו חומר הראיות המלא, כגון התצהירים, הפרוטוקולים המלאים, או מסמכים ספציפיים. * הניתוח מתבסס אך ורק על הכתוב בפסק הדין, ואינו כולל התייחסות לסעיפי חוק נוספים או לפסיקות נוספות שלא מוזכרות במפורש. * ההתייחסות ל"חידוש" או "הדגשה" היא יחסית לפרשנות הסטנדרטית של העקרונות, ואינה פוסלת קיומן של פסיקות קודמות הדומות במקרים אחרים. **סיכום:** פסק הדין מהווה דוגמה ברורה ליישום עקרונות יסוד בדיני הנזיקין והחוזים, ובפרט עקרון תום הלב, כלל "מעילה בת עוולה", ואשם תורם/מכריע. הוא ממחיש כיצד בית המשפט לא יסבול תביעות המבוססות על התנהלות פסולה של התובע עצמו, ובפרט כאשר הוא מנסה להטיל אחריות על צדדים אחרים, בעודו מתעלם מאחריותו למצב שנוצר. פסק הדין תומך במדיניות משפטית המעודדת הגינות, אמיתות, ותום לב בכל שלבי העסקה וההליך המשפטי.