עב"ל 5859-09-19

תקציר

בתיק הערעור שדן בתביעת המערער להכרה בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה, נדרש בית הדין להכריע בעילה של מיקרוטראומה. המערער, שעבד בעבודות שונות בין השנים 1994 ל-2016, לרבות כנהג בובקט, מנהל אתר, מפעיל ציוד ונהג סבל, טען כי עבודתו גרמה לפגיעות מאמץ חוזרות ונשנות, ובפרט פריצת דיסק בצוואר וקרע בגיד. פציעת העבודה הקודמת שלו הקשורה לגב הוכרה, אך הפציעה בצוואר נדחתה בתחילה מחוסר ראיות. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם קיימת תשתית עובדתית לפגיעה בכתף עקב תנועות חוזרות ונשנות ומאמץ מהרמת ארגזים, אך קבע כי אין די ראיות המוכיחות בסיס דומה לפגיעה בצוואר. בערעור נטען כי ההרמה החוזרת, שפגעה בכתף, אמורה להשפיע באופן סביר גם על הצוואר. הצדדים הסכימו כי התיק יועבר על מנת לאפשר למערער להציג ראיות נוספות להיקף עבודתו כנהג בובקט. בתוך כך, החליט בית המשפט לבחון את הקשר הסיבתי בין פעילות העבודה של המערער לבין הפגיעה בצוואר, בהתחשב בפגיעות איברים סמוכות ובמקרים תקדימיים. גישה מרחיבה זו מכירה בפרשנות משפטית המאפשרת לבחון השפעות של איברים סמוכים בתנאי עבודה טראומטיים דומים. לבסוף, הורה בית המשפט על תשלום שכר טרחת עורך דין והחזיר את העניין למומחה רפואי לבדיקה נוספת, דבר שעשוי לאפשר הכרה רחבה יותר בפגיעות שנגרמו לו לאורך תקופת העסקתו של המערער.