תא"מ 50275-06-20

תקציר

הסכסוך בין התובעת לנתבעים נסוב סביב קיר תמך שבנתה התובעת בעת בניית ביתה בחלקתה, הגובל ברכושם של הנתבעים. התובעת תבעה את הנתבעים לפצות אותה במחצית מהוצאות הבנייה של קיר התומך. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, דחה את התביעה וקבע כי התובע אינו זכאי להחזר. החלטת בית המשפט התבססה על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, קיר התמך נבנה ללא הקפדה על תכנית עבודה, ולא עמד בעומק החדירה הנדרש לחלקת הנתבעים. שנית, הקיר נבנה ללא חיבורי הרחבה וללא תוכנית קונסטרוקטיבית, מה שהביא לבנייה לקויה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט אישר ליקויים אלה והעיד כי הקיר לא חדר מספיק עמוק לתוך הקרקע, מה שאילץ את הנתבעים לבנות קיר נוסף בתוך חלקתם שלהם, ובכך להקטין את גודלו. יתר על כן, חוות דעתו של המומחה הייתה יסודית ואמינה, ולא הותירה לבית המשפט סיבה לסטות מקבלתה. באשר לתביעת התובעת להחזר, הבהיר בית המשפט כי הוראות חוק המקרקעין בהן הפעילה התובעת מתייחסות להוצאות משותפות בגין תחזוקה ולא לבנייה. בנוסף, התובעת לא הצליחה להוכיח עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבעים לא נהנו מהקיר שנבנה בצורה גרועה, ולמעשה נגרמו להם נזקים משמעותיים. הנתבעים לא היו "רוכבים חופשיים", שכן הם נאלצו לבנות חומה משלהם בשל הבנייה הלקויה של התובע. כמו כן, נגרם לנתבעים הפסד של עשרה מ"ר מגודל חלקתם בשל הצורך בהקמת חומה חדשה. משכך, קבע בית המשפט כי תביעתה של התובעת לוקה בחסר, והורה לה לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 9,500 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 23.6.2022, כאשר זכות הערעור נשמרת על פי החוק.