ע"פ 434/15

תקציר

ערכאת הערעור בחנה בקפידה את פסק דינו של בית משפט קמא, את הראיות ואת טיעוני המערער, ובסופו של דבר החליטה לדחות את הערעור. התיק נסב ברובו סביב מהימנותו וקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ובפרט בכל הנוגע לעדותה של נפגעת עבירת מין, אשר ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בה בשל יתרונו של בית משפט קמא בצפייה ישירה בעדויות ובהתנהגות העדים. טענותיו השונות של המערער המערערות על אמינותה של המתלוננת, תוך ציון סתירות ועיכובים בדיווח על העבירות הנטענות, נדחו. בית המשפט הדגיש את מורכבותם של תיקי עבירות מין, וציין כי פעמים רבות הקורבנות מתקשים לספק ספציפיות כרונולוגית ועלולים לעכב את הדיווח בשל פחד וטראומה. בית משפט קמא מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, נתמכת בעדותה של האם, וקבע כי גרסת המערער אינה מתקבלת על הדעת. מחדלי חקירה לכאורה לא פגעו ביכולתו של המערער להתגונן כראוי. גזר הדין, לרבות מאסר בפועל ופיצוי כספי למתלונן, נמצא תואם את אמות המידה המשפטיות ומתחשב כראוי באופי העבירות ובחוסר החרטה של המערער. פסק הדין מדגיש את חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי בית משפט קמא בהיעדר טעויות ברורות, ומאשר את החלטתו של בית משפט קמא כמבוססת ומוצדקת.