ע"א 698/85

תקציר

במקרה משפטי זה דן בית המשפט העליון בערעור של שוכרי משנה שביצעו שינויים בדירתם, ובפרט באמצעות פתיחת נקודת גישה לגג, שהיה חלק מהרכוש המשותף בבניין הממוקם ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. האסיפה הכללית של דיירי הבניין אישרה תחילה את השינוי ברוב קולות, אך קבעה כי אין בו כדי לפגוע בזכויות הקיימות של בעלי דירות אחרים. עם זאת, המשיבים עתרו לביטול החלטה זו, והביאו את המפקח על הבתים המשותפים להורות למבקשים להשיב את הגג למצבו המקורי. ערעורם של המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה, מה שגרם להם להגיש ערעור נוסף לבית המשפט העליון. שאלות הליבה המשפטיות שנדונו נגעו לפרשנותו של פרק ו'1 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ובפרט תחולתו על מבנים שאינם רשומים כבתים משותפים והיקף הזכויות שמעניקה האסיפה הכללית על הרכוש המשותף. בית המשפט קבע כי פרק ו'1 חל באופן רחב על כל המבנים הבלתי רשומים כאמור, תוך שימת דגש על ניהול ושימוש נכון בשטחים משותפים, ולא על זכויות קניין. ההחלטה התבססה על ערעורים אזרחיים קודמים, וקבעה כי כל שינוי בשימוש ברכוש המשותף, כמו הבנייה על ידי המבקשים, מחייב הסכמה פה אחד, שכן הם משנים את אופיו המשותף של הנכס ושוללים מבעלים אחרים את זכויותיהם. בית המשפט הדגיש כי מאחר שלא ניתנה למבקשים זכות קניינית בגג, הרי שפעולת פתיחת נקודת הגישה ללא הסכמה מלאה אינה מותרת. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא קובע כי על המבקשים לקיים את הצו לסגירת הפתח, בנימוק ששינויים אלה משבשים את השימוש הקהילתי המיועד בנכס.