פר"ק 30790-02-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להעברת הליך חדלות פירעון של חברה לבית משפט אחר בעילה של סמכות מקומית. בית המשפט פותח בדחיית שתי טענות סף שהעלו הנאמנים: ראשית, כי היה שיהוי מופרז בהגשת הבקשה, ושנית, כי הבקשה נעדרה תצהיר תומך. בית המשפט קובע כי התנהלותו של בנק מזרחי לא הייתה נגועה בשיהוי משמעותי וכי היעדר תצהיר אינו גורם מכריע, במיוחד בהתחשב בעובדות שאינן שנויות במחלוקת שהוצגו בבקשה. לגופה של החלטה מפרש בית המשפט את המונח "מקום עסקים עיקרי" כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או לפשרה), התשס"ב-2002. מובהר כי התקנה קובעת שתי חלופות לקביעת סמכות השיפוט המקומית של בית המשפט המוסמך: מיקום משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי. בעוד שהחלופה הראשונה ברורה, השנייה גמישה יותר ומחייבת את בית המשפט לשקול מגוון פרמטרים. מטרתם של כללי השיפוט המקומי, בהקשר זה, היא למנוע קניות בפורומים ולהתחשב באינטרסים של נושי החברה חדלת הפירעון. בית המשפט מקבל את טענות החברה כי מרבית פעילותה המסחרית וסניפיה הרווחיים ממוקמים באזור צפון הארץ. עם זאת, לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, לרבות מיקום משרדה הרשום של החברה, הנהלתה, מרבית הנושים והמקום בו נוצרו מרבית חובותיה, מגיע בית המשפט למסקנה כי מקום העסקים העיקרי של החברה מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. לפיכך, היא מורה על העברת הליך חדלות הפירעון לבית המשפט האמור. ההחלטה נתמכת בקביעה כי משרדה הרשום של החברה, הנהלתה ומרבית נושיה אכן ממוקמים בתל אביב. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי יש להחיל את מבחן השכל הישר, המתחשב בגורמים שונים, לצורך קביעת מקום העסקים העיקרי, ולא להסתמך על מבחן טכני בודד בלבד. סיכומו של דבר, בית המשפט קובע כי הבקשה להעברת הליך חדלות הפירעון לבית משפט מחוזי אחר נדחית, שכן הוא מוצא כי מקום העסקים העיקרי של החברה מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. ההחלטה מתבססת על בחינה מקיפה של כל הגורמים הרלוונטיים, ובכך דוחה את התנגדויות הסף של הנאמנים.