ת"א 45635-10-20

תקציר

התובע, מר שאול אלקריב, תבע את הנתבעים בגין לשון הרע לאחר ששמו הופיע פעמיים בכתבה. האזכור הראשון הציב אותו בין אנשים שנחשדו והואשמו בביצוע מעשים מגונים. האזכור השני ציטט רב המתאר את אל-קריב כרמאי המתחזה לרב, אין לו קשר לקדושה והוא חלק מתעשיית הכספים. אל-קריב דרש פיצויים בסך מיליון שקל, בטענה שהפרסומים פוגעים בשמו הטוב. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו להגנות האמת ותום הלב. בית המשפט קבע כי שני הפרסומים מהווים לשון הרע. בית המשפט קבע כי הפרסום הראשון, אף שהתפרש אולי כמתייחס לחשדות פליליים, לא הוכיח חשדות כאלה. אולם הפרסום השני, המתאר את התנהלותו של אלקריב, הוכח כנכון. עוד קבע בית המשפט כי שני הפרסומים היו לטובת הציבור, ושימשו אזהרה לציבור. באשר להגנות תום הלב, קבע בית המשפט כי התנהלות מערכת השבתון, לרבות פרסום התנצלות, מעידה על עיתונאות אחראית. עוד נמצא כי דבריו של הרב אליהו נאמרו בתום לב כדי להזהיר את הציבור מפני התנהלותו של אל-קריב. כך, נהנו שני הפרסומים מהגנת סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט הוסיף וקבע כי התביעה דומה לתביעת SLAPP, שמטרתה להשתיק את הנתבעים. בית המשפט הורה לאל-קריב לשלם לכל אחד מהנאשמים הוצאות בסך 50 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין, בנוסף לשכר טרחת עדים. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום.