ע"א 13318-03-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם שחייב את המערער, רוזנר, לשלם למשיב, אוחיון, שכר טרחת עורך דין. התביעה המקורית שהגיש אוחיון נבעה מסירובו של רוזנר לשלם את שכר הטרחה המגיע לו על פי הסכם שכירות עבור שירותים משפטיים שניתנו. בהסכם נכתב כי שכר הטרחה הוא "למעט ערעורים". רוזנר פנה לאוחיון לקבלת ייצוג בתביעה כספית, אך בהמשך החליט לייצג את עצמו. אוחיון הציע לייצג את רוזנר בערעור התביעה מבלי לחייב אותו בנוסף, אך רוזנר סירב. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת אוחיון, ורוזנר ערער על החלטה זו. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ודחתה את ערעורו של רוזנר. בית המשפט מצא כי לשון ההסכם ועדויות הצדדים תומכות בטענתו של אוחיון כי הוא זכאי לאחוזים מכל פסיקה כספית שרוזנר עשוי לקבל, לרבות מערעורים. זאת ועוד, סירב בית המשפט להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר פסק לטובת אוחיון. טענותיו של רוזנר, שניסו להסתמך על החלטה נפרדת של בית המשפט העליון, לא היו משכנעות, שכן נסיבות המקרה היו שונות. כתוצאה מכך, אישרה ערכאת הערעור את פסק דינו של בית משפט קמא, וחייבה את רוזנר לשלם לעו"ד אוחיון שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 10,000 ₪.