ער"מ 37121-06-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על פסק דין קודם באופן חלקי. ראשית, באשר להוצאות המשפט לביטול פסק הדין במעמד צד אחד, בית המשפט מחליט כי הנתבע אינו אחראי להוצאות המשפט משום שלא הוכח כי פסק הדין נבע ממחדליו או מפגמיו. לפיכך, ההחלטה לחייב את הנתבע לשלם הוצאות אלה מתבטלת. שנית, באשר לטיב היחסים בין התובע לנתבע, קובע בית הדין כי התובע לא היה עובד של הנתבעת. עבודתה של התובעת הייתה חיצונית לעסקי הנתבעת ולא השתלבה עם פעילותה הרגילה של הנתבעת; זו הייתה פעילות חד פעמית. התובע גם נשא בסיכוני רווח והפסד, היה לו ציוד משלו, והוא עבד בקצב שלו ללא כל פיקוח. לפיכך, פסק הדין הקודם, שהשתמע ממנו אחרת, מתבטל. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי התובע לא הצליח להוכיח את היקף עבודתו. טענת התובע כי עבד במשרה מלאה במשך ארבעה חודשים נדחית, שכן היא אינה נתמכת בראיות כלשהן. לפיכך הערעור מתקבל, ועל הנתבע להשיב את הסכומים שהתקבלו מהתובע, אך בית המשפט החליט שלא לחייב את התובע בהוצאות משפט כלשהן. לבסוף, צוין בפסק הדין כי רשות ערעור על פסק דין זה יכולה להינתן רק על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנם ויש לבקש זאת בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.