ס"ע 13730-04-15

תקציר

התובע, מבקש מקלט בישראל, עבד כעובד ניקיון מיוני 2012 עד דצמבר 2014 אצל הנתבעים. מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעים הוסדרה על ידי דיני העבודה המגנים. התובעת טענה כי לא קיבלה שכר הולם עבור עבודתה והגישה תביעה כנגד הנתבעים. בית המשפט קיבל את טענות התובעת, בקובעו כי יש לראות את הנתבעים כמעסיקים משותפים של התובעת. אכן, הנתבעים נמנעו מלהציג חוזים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על הסדר לגיטימי ביניהם. זאת ועוד, תצהיר התובעת, שפירט את תעריף השכר שקיבלה לשעה, נמצא אותנטי. הנתבעים גם לא הביאו כל ראיה בדבר נסיבות החתימה על ההודעה על תנאי העבודה או מסירתה לתובע. לפיכך, נטל ההוכחה הוטל על הנתבעים, ובית המשפט מצא כי תלושי השכר שהוצגו לא שיקפו נאמנה את הסכומים ששולמו לתובע. על פי חומר הראיות, שולם לתובע שכר יסוד בלבד, ולא התנאים הסוציאליים המפורטים בתלושי השכר. משכך, פסק בית המשפט לתובע פיצויי שעות נוספות בסך 11,337 ₪ נטו ופיצוי הלנת שכר בסך 3,000 ₪. התובעת הייתה זכאית גם לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן הפנסיה שלה, בסך 24,470.4 ₪ נטו. בית הדין פסק לטובת התובעת גם בנסיבות סיום העסקתה, ופסק לה פיצויי פיטורים בסך 12,974 ש"ח נטו ו-5,022 ש"ח נטו בגין הודעה מוקדמת. הנתבעים טענו כי על התובעת לפצות אותם בגין שווי נקודות הזיכוי שניתנו להם בטעות, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הצדדים סיכמו על שכר נטו של 27 ₪ לשעת עבודה, וכל חבות המס שחלה על הנתבעים. כמו כן, הנתבעים לא שילמו את חוב המס לרשויות המס, ולא הודיעו לתובע מבעוד מועד על הטעות שנעשתה בניכוי נקודות הזיכוי. לפיכך, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע סך של 50,000 ₪, בניכוי הסכום הנתבע על ידי התובע, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן יהיה על הנתבעים לכסות את הוצאות התובעת, בסך 2,500 ₪, ואת שכר טרחת עורך דינה, בסך 8,000 ₪. עוד נקבע בפסק הדין כי לתובע זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.