המ"ש 14421-06-25

תקציר

בית משפט השלום בתעבורה בבאר שבע, בראשות כבוד השופט רועי בראון, נתן החלטה בעניין יגאל ביטון נ' מדינת ישראל ומשטרת ישראל – פניות נהגים. ליבת העניין הייתה בקשה להארכת מועד לדון בדוח תנועה מספר 34125246578 בגין עבירה על תקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, ובפרט חניה בסמוך לחניית נכים ביום 17.6.2022. המסגרת המשפטית המסדירה בקשות כאלה להארכות וביטולים של פסקי דין שניתנו שלא בפניו הייתה מרכזית בדיון בבית המשפט. בית המשפט התייחס לעקרונות המשפטיים שנקבעו הדורשים סיבה מוצדקת לאיחור בהגשת הבקשה ו/או הוכחה כי ייגרם עיוות דין אם לא יינתן למבקש את יומו בבית המשפט. עיקרון זה הודגש על ידי ציטוט פסק דינו של בית המשפט העליון בעת"מ 9142/01 סוראיה איטליה נ. מדינת ישראל. חידוש משפטי משמעותי שנבחן בפסק דין זה נוגע לשיקול דעתו של בית המשפט בקיום דיונים. בית המשפט אישר כי אין חובה אוטומטית לקיים דיון במעמד שני הצדדים כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו. גישה זו, כפי שפורטה בע"א 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, מאפשרת לבית המשפט להכריע ללא שימוע, אלא אם כן קיימים "טעמים ממשיים" המצדיקים זאת. השופט בתיק זה, שלא מצא מחלוקת עובדתית הדורשת בירור באמצעות שימוע, החליט להכריע בבקשה על סמך המסמכים שהוגשו, בהתאם לתקדימים של בתי משפט לתעבורה אחרים. בא כוח המבקש טען כי הרכב המדובר נמכר לפני ביצוע העבירה, כאשר סעיף בהסכם המכר מטיל אחריות על הרוכש. עוד טען המבקש כי ניסה ליצור קשר עם הרוכש לצורך המחאה מחדש של הדו"ח, אך ללא הועיל, מה שהוביל לעיכוב בהגשת הבקשה למשפט. עם זאת, בית המשפט מצא טיעונים אלה לא משכנעים מכמה סיבות משפטיות קריטיות: * **חוסר שקידה:** בית המשפט הדגיש את חובתו של המבקש לפעול בהקדם עם מימוש הנושא, במיוחד כאשר יש בידיו את פרטי הקונה. העיכוב הממושך של למעלה משנתיים מאז המועד האחרון להגשת הבקשה למשפט נקבע כבלתי מתקבל על הדעת. * **היעדר ראיות:** בית המשפט ציין את היעדר ראיות תיעודיות, במיוחד הסכם מכר, כדי לתמוך בטענת אחריות הרוכש. היעדר זה הפך את טענת המבקש לבלתי מבוססת. * **תשלום הדו"ח:** עיקרון משפטי מרכזי שהופעל הוא סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי תשלום דו"ח תנועה מהווה הודאה באשמה, הרשעה ועונש, אלא אם כן בוטל על ידי תובע משטרתי. בית המשפט הדגיש כי המבקש כבר שילם את הדו"ח, מה שהופך את העניין למכריע על פי עקרון סופיות הדיון. מתן הארכות לדוחות בתשלום הוא נדיר במיוחד. * **איסור עיוות דין:** בית המשפט חזר והדגיש כי עצם הכחשת העבירה או הפוטנציאל לאמצעי ענישה כמו נקודות רישוי (הנחשבות כאמצעי תיקון, לא עונשים) אינם מהווים, כשלעצמם, עיוות דין המצדיק הארכה, בהתייחסו לע"פ 2573/17 גיאר נ. ע"פ 21114-07-19 פרנק נ' מדינת ישראל. * **נטל ההוכחה לתשלום:** בית המשפט הבהיר כי אין זה באחריותו של בית המשפט לחקור מי שילם את הקנס או באילו נסיבות, כפי שנקבע ב- Crim. 39505-09-24 Ibrahim v. מדינת ישראל. * **האינטרס הציבורי בסופיות:** בית המשפט הדגיש מאוד את האינטרס הציבורי בסופיות ההליכים ובניהול יעיל של הצדק. התרת הארכות שגרתיות תפגע בסדר הציבורי, ביעילות בתי המשפט ותיצור תקדים של הקלה בחוסר שקידה מצד הציבור. בית המשפט ציטט תקדימים כגון ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל וע"א 8653/13, לוי נ' מדינת ישראל, כדי לתמוך בעיקרון לפיו יש לעמוד בלוחות זמנים וכי סופיות פרוצדורלית גוברת פעמים רבות על נסיבות אישיות כאשר לא מוצגת סיבה מוצדקת לעיכוב. לסיכום, הבקשה נדחתה משום שבית המשפט לא מצא סיבה מוצדקת לאי הגשת התביעה במועד, לא ראיות משכנעות לעיוות דין, וקבע כי האינטרס הציבורי בסופיות הדיון גובר על טענות המבקש, במיוחד לאור העובדה שהדו"ח כבר שולם.