רת"ק 3420-01-14

תקציר

המשיב הלווה למבקש כספים בשתי הזדמנויות שונות, בסך כולל של 5,000 ₪, והמבקש לא עמד בהחזר. המשיב הגיש תביעה, אך המבקש הכחיש את החוב. בית המשפט לתביעות קטנות הציע לערוך בדיקת פוליגרף, ששני הצדדים הסכימו לה במפורש. התוצאות הראו שהמשיב דובר אמת, ואילו המבקש לא. בית המשפט פסק לטובת המשיב והורה למבקש לפרוע את ההלוואה, בצירוף פיצוי ושכר טרחת מומחה, בסך 6,500 ₪. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. המבקש ערער על ההחלטה וטען כי פסק הדין התבסס אך ורק על בדיקת הפוליגרף, כי הבדיקה נפלה בשל מחסומי שפה ומצבו הרפואי, וכי שגה בית המשפט בהעברת נטל ההוכחה. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, והדגישה כי הצדדים הסכימו במפורש לפתור את המחלוקת באמצעות תוצאות בדיקת הפוליגרף, והסכמת המבקש לא התקבלה בכפייה. ערכאת הערעור הוסיפה וציינה כי החלטת בית המשפט לתביעות קטנות הייתה סבירה והתבססה על הסכמה מפורשת ופסיקה קודמת. טענות המבקש בדבר מהימנות בדיקת הפוליגרף היו צריכות לעלות טרם הבדיקה. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.