ת"א 1952/05

תקציר

השופטת החליטה לדחות את תביעת התובעים לתגמולי ביטוח, וקבעה כי הם לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לקבלת פיצוי יומי כמפורט בפוליסה. הפוליסה מגדירה אי כושר עבודה מלא כאי יכולת לבצע כל עבודה עקב מצב בריאותי לקוי, והתובע לא הוכיח די הצורך כי תנאי זה התקיים. השופטת מדגישה כי הנתבעת אינה כבולה להחלטות המל"ל בדבר כשירותו של התובע וכי יש להכריע בתביעה על פי תנאי חוזה הביטוח. השופטת מקבלת את חוות דעתו של ד"ר גפן תמיר, אשר העיד כי התובע הצליח לעבוד לאחר יולי 2002 בניהול שיווק ומכירות, כנגד המומחה מטעם התובעת, ד"ר גושן. כמו כן, השופטת מוצאת כי התובע לא הוכיח די הצורך כי הדימום שלו בשתן פגע באופן משמעותי ביכולתו לעבוד. גם עדותו של התובע הייתה מתחמקת ולא משכנעת. השופט גם מצדד בנתבעת בנושא תשלומי הפרמיה, ומסכים כי המבוטח פטור מתשלומים רק כאשר הוא זכאי להשלמת גמלת אי כושר עבודה. בנוסף, השופט פוסק לטובת הנתבע בעניין הפרת חובת הגילוי, ומקבל את חוות דעתו של ד"ר חיים פרלוק כי אילו התובע היה מגלה את בעיות עמוד השדרה שלו, הנתבע היה מחריג בעיות גב ומעלה את הפרמיות. עוד מציינת השופטת כי הסכום הנתבע של התובעת מחושב באופן שגוי ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות הפוליסה. לבסוף, דוחה השופטת את טענות התובע על התנהלות הנתבע, וקובעת כי הנתבע השיב בסבירות ובתום לב לפניות התובע. כתוצאה מכך, השופט מורה לתובע לשלם את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע והוצאות משפט אחרות.