ע"א 17397-02-19

תקציר

בפסק הדין נכתב כי השטח שבמחלוקת שייך לכל בעלי היחידות בבית המשותף והחסידים אינם טוענים לזכויות כלשהן בשטח ואינם טוענים שהוא הוצמד לחנותם. החסידים טוענים כי הם בעלי רישיון באזור, בין אם באמצעות רישיון חוזי ובין אם באמצעות רישיון מכללא, וכי רישיון זה אינו ניתן לביטול. השופט בוחן את משמעותו של רישיון ותחולתו במקרה זה, ומגיע למסקנה כי הרישיון שניתן לבעל חנות קודם בשנת 1974 היה אישי ולא ניתן להעברה, וכי לחסידים היה רישיון מכללא שנשלל בעת הגשת התביעה הנוכחית על ידי הנציגות. לכן, על החסידים לפנות את כל השטח שבמחלוקת הכולל גם מחסן בנוי וגם שטח פנוי צמוד. עוד קובע השופט כי החסידים אינם נדרשים לשלם דמי שימוש טרם הגשת התביעה, וערעור הנציגות בעניין אגרות אלה נדחה. עוד קובע השופט כי ערעור החסידים על הצו להריסת המבנה ללא היתר נדחה מאחר שלא נבנה על ידם, והנציגות רשאית להרוס אותו לאחר פינוי השטח. כמו כן, תביעת החסידים לפיצוי בגין השקעותיהם באזור נדחית. לבסוף, כל צד אחראי להוצאות המשפט שלו, והביטחונות מוחזרים לשני הצדדים.