ערר 2/06

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 13(ג) לחוק הגז (בטיחות ורישוי), הקובע את לוח הזמנים שבמסגרתו על הממונה על בטיחות הגז להשיב לבקשה לרישיון ספק גז, ואת ההשלכות של אי מתן מענה בתוך לוח הזמנים הנקוב. המשיב, הממונה, החליט שלא לחדש את רישיון ספק הגז של המערערת, בנימוקים כגון תיעוד חלקי וחשד להפרת חוקי הבטיחות. עם זאת, המערערת טענה כי המשיב לא עמד בלוח הזמנים הקבוע בסעיף 13(ג) ועל כן יש לראות את חידוש הרישיון מכוח דין. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המערער לסעיף 13(ג). נמצא כי המשיב לא כיבד את לוח הזמנים הקבוע בחוק לטיפול בבקשות לרישיון, ואף לא ניהל את הדיון בהתאם לדרישות החוק. משכך, קובע בית המשפט כי רישיון ספק הגז של המערערת נחשב כמחודש, שכן המשיב לא נתן החלטה בתוך פרק הזמן שנקבע. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי אין בפסק דין זה כדי לפסוק כל שיקול דעת על התנהלות המערערת או על תוקפם של נימוקי המשיב לאי חידושו. המשיב שומר לעצמו את הסמכות לפקח על פעולות המערער ולקבל החלטות מתאימות, כל עוד הן עולות בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי. לבסוף, בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, דבר העולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הכללית שלו.