עת"מ 1153/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים לאשר את תכנית 5246א להרחבת בית העלמין בגבעת שאול. התוכנית כוללת שינוי ייעוד קרקעות, לרבות שמורות טבע, לבית עלמין, דרכים ועיצוב נוף. העותרים, שבבעלותם חלקות בשטח התכנית, טענו כי התכנית מפלה ובלתי סבירה. הם ביקשו לכלול את אדמותיהם באזור האיחוד והחלוקה, דבר שישנה את ייעוד חלקותיהם לבית קברות וישפר את ערכן. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין קשר סיבתי בין "נזק" העותרים לבין ההטבות שניתנו לבעלי קרקעות אחרים. לפיכך, היא דחתה את תביעתם. בנוסף, התייחס בית המשפט לסוגיית ההפקעה המרובדת לחלקות העותרת מס' 4 בתוואי העילי המתוכנן, ומצא אותה בלתי מעשית ומיותרת. עוד טענו העותרים כי מימושה ההדרגתי של התוכנית, החל מאדמות מינהל מקרקעי ישראל, אינו סביר ומפלה לרעה את בעלי הקרקע הפרטיים. בית המשפט הסכים כי הטלת עלויות הכנת תכנית איחוד וחלוקה על בעלי קרקעות פרטיים אינה מוצדקת, שכן השטח מיועד לשימוש ציבורי מובהק. היא הורתה להחזיר את התוכנית לוועדה המחוזית כדי שתקבע מנגנון תכנון מתאים. לבסוף, סירב בית המשפט ליתן לעותרים רשות ערעור על החלטת הוועדה המחוזית בפני המועצה הארצית, שכן לטענותיהם לא היו השלכות רחבות או עקרוניות. ככלל, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענות העותרים בדבר חוסר הסבירות שבהטלת הוצאות תכנון על בעלי קרקעות פרטיים, אך דחה את טענותיהם האחרות.