ת"פ 9910-03-15

תקציר

הכרעת הדין דנה בעקרון ההלימה כפי שנקבע בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, הקובע כי חייב להתקיים יחס הולם בין חומרת העבירה, הנסיבות הסובבות אותה והעונש המוטל על העבריין. השופט קובע את טווח הענישה ההולם לעבירות שביצע הנאשם, שבמקרה זה נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר, תוך התחשבות בערכים החברתיים הנפגעים מהעבירות, בפגיעה שנגרמה ובמדיניות הענישה הרווחת. העבירות שביצע הנאשם, הכוללות סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל דבר מה ושימוש במסמך מזויף, נחשבות לאירוע בודד. נלקחות בחשבון נסיבות ביצוע העבירות, התכנון המוקדם של הנאשם, חלקו המשמעותי בקשירת הקשר והנזק הנפשי והנפשי שנגרם למתלונן. למרות שהנאשם פעל במצוקה כלכלית, יודגש כי לא הייתה הצדקה לביצוע העבירות. לאחר בחינת מדיניות הענישה ופסקי דין קודמים במקרים דומים, מגיע השופט למסקנה כי עונש של 10 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, ראוי בהתחשב בנסיבות. השופט מתחשב גם בהודאתו של הנאשם באשמה, בגילו המתקדם יחסית, בחייו הקודמים כשומר חוק ובאחריותו החלקית לעבירות. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר, בתוספת מאסר על תנאי ודרישה לפצות את הקורבן. גזר הדין נועד לאזן בין הגמול על העבירות לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. זכות זו לערער על פסק הדין שמורה לבית המשפט העליון בתוך תקופה של 45 יום.