עת"מ 159/06

תקציר

העותר, שחזר לישראל כתושב חוזר, הגיש בקשה להירשם כמתמחה בלשכת עורכי הדין בישראל בשנת 2005, לאחר שהוסמך קודם לכן כעורך דין בארצות הברית. עם זאת, הבקשה נדחתה על סמך המלצת ועדת ההתמחות הארצית. עברו הפלילי של העותר בארה"ב ושלילתו לצמיתות מעריכת דין במדינת ניו יורק היו הנימוקים העיקריים לדחייה. העותר טען כי הרשעתו הפלילית בארה"ב התיישנה על פי הדין הישראלי ולכן אין צורך לגלותה, וכי החלטת לשכת עורכי הדין פגומה ודינה להתבטל. העובדות המהותיות לא היו שנויות במחלוקת. בית המשפט מצא כי חוק המרשם הפלילי הישראלי, עליו ביסס העותר את טענתו, חל רק על הרשעות בישראל ולא על הרשעות זרות. יתר על כן, העותר לא הביא ראיות לכך שהרשעתו בארה"ב התיישנה על פי הדין האמריקאי המקומי. לפיכך, בקשת לשכת עורכי הדין לקבל פרטים על ההרשעה ונסיבות שלילת הרישיון של העותר הייתה סבירה והכרחית כדי לקבוע את כשירותו לשמש כעורך דין בישראל. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת לשכת עורכי הדין הייתה סבירה והוגנת, וכי אין עילה להתערבות שיפוטית; לפיכך דחתה את העתירה והורתה לעותר לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דינו של המשיב.