עב"ל 62348-09-19

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית הערעור על החלטת בית הדין המחוזי, אשר דחה תביעה להכרה במחלת מקצוע הקשורה ללחץ עצבי ממושך. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את התביעה משני טעמים: כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי הלחץ היה חיצוני, וכי לא נקבעה תשתית עובדתית ללחץ עצבי מתמשך. על אף שבית הדין לערעורים חלק על הצורך שהלחץ יהיה חיצוני, והכיר בכך שגם תנועות גוף עלולות לגרום ללחץ כזה, הוא אישר בסופו של דבר את הפיטורים משום שהמערערת לא הוכיחה די הצורך שתנאי עבודתה כרוכים בלחץ עצבי ממושך כנדרש בתקנות הביטוח הרלוונטיות. תקנות אלה מגדירות מחלות מקצוע וקובעות רשימה סגורה של מצבים כאלה, תוך קביעה כי יש להוכיח סיבתיות באמצעות ראיות עובדתיות ורפואיות. בעניינה של המערערת, היא לא סיפקה ראיות רפואיות מספקות או הוכחות ממשיות לכך שתנאי עבודתה עמדו בקריטריונים הנדרשים כדי להגדיר את מצבה, תסמונת התעלה הקרפלית, כמחלת מקצוע. בנוסף, פסיקות קודמות וחוות דעת מומחים לא תמכו בטענותיה כי תפקידה כמטפלת הפעיל לחץ מספיק כדי לעמוד בקריטריונים. ההחלטה מדגישה את נטל ההוכחה המוטל על המערער ואת תפקידו של בית המשפט להבחין בצורך בהערכת מומחה רפואי על בסיס טעמים משפטיים ועובדתיים מבוססים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אין מקום להתערב בממצאי בית הדין האזורי, וכתוצאה מכך נדחה הערעור ללא צו הוצאות, תוך הכרה ברלוונטיות ובמורכבות של הסוגיות הרפואיות והעובדתיות שנדונו בהליך.