ת"א 57196-09-17

תקציר

העירייה התובעת תבעה את הנתבעת בגין אי תשלום ארנונה, דמי אבטחה ושילוט בגין שני נכסים – נכס מסחרי ודירה – שהיו בבעלותה בתחום שיפוט העירייה בתקופה שבין 1.10.2010 ועד ליום 30.9.2017. הנתבעת טענה כי אין להטיל עליה את האחריות לנכס המסחרי בתקופה זו שכן הוא אינו ראוי לשימוש והיא הודיעה על כך לעירייה. עוד טענה כי הנכס הושכר מאמצע שנת 2017 ולכן אין לחייבה במס מנקודה זו ואילך. בנוסף, טענה הנתבעת כי מעולם לא קיבלה שומות ארנונה באף אחת מהשנים המדוברות וכי העירייה לא שלחה לה הודעות חיוב שנתיות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שהודיעה לעירייה על אי כשירותו הנטענת של הנכס המסחרי לשימוש, כנדרש בחוק. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הוכיחה כי הנכס אכן אינו ראוי לשימוש לאורך כל התקופה הרלוונטית. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הציגה ראיות מספיקות לביסוס טענתה כי שכרה את הנכס החל מחודש מרץ 2017, ועל כן היא נותרה חייבת במיסים. באשר לאי משלוח הודעות חיוב שנתיות, בית המשפט הכיר בכך שלא הוצגו הודעות לשנים 2010 ו-2015-2016, מה שהוביל למסקנה כי הליך החיוב לשנים אלה לא הושלם. לפיכך, הנתבע לא היה אחראי לשנים אלה. עם זאת, בשנים 2011–2014 ו-2017 מצא בית המשפט כי אכן נשלחו לנתבעת דרישות חיוב, והיא נודעה להן באמצעות הליכי גבייה שונים שיזמה העירייה. כתוצאה מכך, בית המשפט הטיל על הנתבעת את האחריות לתשלום אגרות הארנונה, האבטחה והשילוט לשנים 2011-2014 ו-2017 (מ-1 בינואר עד 31 במאי 2017) הקשורות לשני הנכסים. כן חויב הנתבע לשלם את יתרת הדירה ביחס לתקופה המכוסה בפסק דין חלקי, וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות לתובע. העירייה הונחתה להגיש פסק דין המפרט את הסכומים המגיעים, לרבות סך החוב בגין ארנונה וחיובים אחרים לכל שנה, על פי התחשיבים שנקבעו על ידם.