ע"א 261/89

תקציר

פסק הדין היה לטובת הבנק המשיב. הבנק תבע את המערערת על יתרת החוב בחשבון הבנק שלה, והמערערת ביקשה מבית המשפט למחוק את המונח "פסק דין מקוצר" מהתביעה או לחילופין לאפשר לה להתגונן. במהלך הדיון חזר בו בא כוח המערער מהטענה הקודמת והותיר את הבקשה החלופית. בית משפט קמא דחה את בקשת המערער להגנה מלאה, והתיר זאת רק בסכום נמוך יותר. המערערת טענה כי חלק מהסעיפים במסמכי הבנק מפלים לפי חוק החוזים האחידים, אך בית המשפט מצא כי הם אינם נתמכים בפירוט מספק. המערערת טענה גם לזכות קיזוז בשל ריביות מופרזות, אך בית המשפט מצא כי הראיות התומכות מעורפלות. טענות נוספות שהעלתה המערערת, לרבות טענות בדבר נזק שנגרם עקב סירוב הבנק להאריך את מסגרת האשראי שלה, לא צלחו. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם לבנק המשיב שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. הנשיא שמגר והשופט י' מלץ הסכימו עם פסק הדין.