עש"א 38725-06-12

תקציר

הערעור מערער על החלטת המשיב להתלות את רישיונו הרפואי של המערער למשך שלושה חודשים, בעקבות הליך משמעתי שהוגש נגדו לפי פקודת הרופאים. המערער, כירורג לב, השאיר מטופל במצב אנוש על שולחן הניתוחים, עם חזה פתוח, בטיפול רופא זוטר ורופא תורן, ויצא לבצע ניתוח פרטי במרכז רפואי אחר. החולה מת בסופו של דבר. המערער טען כי התנהגותו אינה עולה כדי התנהגות בלתי הולמת, וכי ההליך המשמעתי הממושך מהווה הגנה מפני צדק. עם זאת, בית המשפט מצא כי התנהגותו של המערער אכן הייתה בלתי ראויה. למרות שהמערער טען כי השאיר הנחיות ברורות לטיפול בחולה, לא היה עליו להעביר את הטיפול בחולה לרופא אחר, בהתחשב במצבו הקשה של החולה. יתר על כן, לו היה המערער נשאר, סביר להניח כי סיכויי הישרדותו של החולה היו גדלים. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להצדיק את עזיבתו של המערער את בית החולים בנסיבות אלה, גם אם מצבו של החולה הממתין לניתוחו הפרטי היה דחוף. למרות שאין בישראל קוד אתי רשמי המתייחס ישירות למצב זה, בית המשפט קבע כי השכל הישר והצדק הטבעי מכתיבים שרופא לא ינטוש חולה במצב קריטי. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי קביעתו של המשיב כי המערער פעל באופן בלתי ראוי הייתה מוצדקת. בהתייחסו לטענת המערער להגנה מפני צדק, הכיר בית המשפט בכך שחמש עשרה שנות ההליך המשמעתי היוו פגם משמעותי. עם זאת, בית המשפט הסכים עם איזון האינטרסים של המשיב ועם מסקנתו כי בנסיבות אלה נפגעו תחושת הצדק וההגינות. בית המשפט הדגיש כי המשיב שקל כראוי את טענות המערער ואת נסיבותיו המקלות, וקבע כי הסנקציה המומלצת משקפת כראוי את מכלול השיקולים הרלוונטיים. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את התליית רישיונו הרפואי של המערער בשלושה חודשים.