עת"מ 10481-04-11

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את בקשת העותרים להורות לוועדה המקומית להשלים את הפקעת רכושם ולשלם להם פיצויים. העותרים, שהם בעלי הנכס, טענו כי הוועדה המקומית פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הפעילה את סמכותה לפי סעיף 190(א) לחוק התכנון, כדי להימנע מתשלום פיצויים. בית המשפט מצא כי הוועדה לא סיפקה הסבר מספק לעיכוב במימוש מטרותיה של תכנית המתאר, וכי גילם המתקדם של העותרים וההגבלות על השימוש בקרקע גרמו לכך שלא סביר שיוכלו למכור אותה. עוד ציין בית המשפט כי בניגוד למקרים אחרים בהם ביקשו בעלי קרקעות לבטל הפקעות, האינטרס הציבורי לא ייפגע במקרה זה על ידי חיוב הוועדה בתשלום פיצויים, וכי המשיבים לא סיפקו כל נימוק תקציבי או אחר מדוע לא יכלו לעשות כן. משכך, חויבה הוועדה המקומית לשלם לעותרים פיצויים בגין ההפקעה הקניינית, כאשר הן הוועדה המקומית והן הוועדה המחוזית חויבו לשלם לעותרים שכר טרחת משפט. בית המשפט דחה גם את בקשתם החלופית של העותרים לביטול ההפקעה, ואת בקשתם כי הוועדה המחוזית תפעיל את סמכותה לפי סעיף 28 לחוק התכנון. עוד הודגש בפסק הדין כי הימנעותם של המשיבים מלהסביר את השיהוי, יחד עם נסיבותיהם של העותרים, משמעה כי התוצאה לא תפגע באינטרס הציבורי.