ע"פ 17/96
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של מספר נאשמים בתרמית בניירות ערך. המערערים ביקשו את פסק הדין בנימוק שהשופט כבר הרשיע וגזר את דינם של נאשמים אחרים באותו מקרה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעורים ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לפי בית המשפט העליון, מבחן הפסילה השיפוטית הוא מבחן אובייקטיבי שבמרכזו האפשרות הממשית למשוא פנים, התלויה בנסיבות הספציפיות. במקרה זה, עצם הרשעתם וגזר דינם של חלק מהנאשמים לא היו עילה לחשוש משוא פנים מצד השופט. היה מצופה מהשופטים לנהוג במקצועיות ולבסס את פסיקותיהם על העובדות שהוצגו בכל מקרה ומקרה. לפיכך, שופט בית המשפט המחוזי לא נדרש לפרוש משמיעת יתר התיקים הקשורים לאותה פרשה. כל מקרה היה צריך להיבחן על פי נסיבותיו הייחודיות. חששות סובייקטיביים מפני משוא פנים לא היו עילה מספקת לביטול. מאחר שהנסיבות לא הצביעו על חשש ממשי למשוא פנים, נדחה הערעור, והשופט יכול היה להמשיך ולדון בתיקים.
חקיקה מקושרת
ע"פ 17/96 מרדכי בן אלברט מרקדו נ' מדינת ישראל, עליון (26.2.1996)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.