בג"צ 6236/20

תקציר

המדינה והמשיבה מס' 2 טענו כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי המופרז בהגשה ושיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות אכיפת החוק והתביעה. בתוך כך טען העותר, כי יש לבטל את ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב מס' 2 משום שהתבססה על בחינה מדוקדקת של חומר הראיות. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי אין מקום להתערב בהחלטת המדינה שלא להגיש כתב אישום פלילי נגד המשיב מס' 2. ההחלטה התקבלה לאחר מספר בחינת הראיות על ידי גורמים שונים, ומצאה כי אין די ראיות לביסוס חשד פלילי, מסקנה שבית המשפט מצא כי היא מבוססת. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו אינה משקפת את מהימנות תלונתו של העותר, אלא בשל הרף הגבוה הנדרש להרשעה פלילית. עוד הדגיש בית המשפט כי התערבותו בהחלטות הנוגעות להעמדה לדין מוגבלת באופן חריג, במיוחד כאשר ההחלטה מבוססת על היעדר ראיות מספיקות, והשיהוי הרב בהגשת העתירה הצדיק עוד יותר את דחייתה. בסופו של דבר, העתירה נדחתה ללא צו להוצאות, כלומר לא ניתנה לעותר ההתערבות הרצויה והחלטת המדינה עומדת בעינה.