עמ"ה 1171/01

תקציר

בית המשפט מצא כי המערער, שהוא נכה, לא שכנע את בית המשפט כי יש לראות בהכנסותיו משכירות "הכנסה מיגיעה אישית" ועל כן הוא אינו זכאי לפטור ממס לפי סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה. החלטת המשיב נמצאה סבירה, וערעורה של המערערת לפטור ממס לשנים 1997 עד 1999 נדחה. המערער טען כי הנכס המניב שלו שימש בעבר לייצור הכנסה מחקלאות, מה שאמור להכשיר אותו לפטור, אך הראיות שהוצגו לא תמכו בטענה זו. נמצא כי המערער לא הפיק הכנסה מעבודה אישית מאף אחד מנכסיו בשנים שקדמו לתקופת השכירות הנדונה. המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שהוא עצמו הפיק הכנסות מנכסיו, ובפרט מחלקה ב', שהושכרה בתקופת המס הנדונה. בדוחות המס של המערער לא צוין כל הכנסה מחקלאות, והראיות הצביעו על כך שבנו היה האחראי העיקרי למטע פיג'י בחלקה ב'. עוד מצא בית המשפט כי טענת המערער כי יש לראות בנכסיו יחידה כלכלית אחת אינה מחזיקה, שכן הנכסים היו נפרדים פיזית והיוו ישויות כלכליות שונות. בנוסף, עיסוקו המקביל של המערער בליטוש יהלומים ערער את טענתו כי הכנסות השכירות מהוות תחליף להכנסה מיגיעה אישית. בית המשפט פירש את סעיפיה הרלוונטיים של הפקודה בקפדנות וקבע כי פרשנותו של המשיב סבירה, ועל כן נדחה הערעור. המערער חויב בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪.