ת"א 51540-07-20

תקציר

השופטת קבעה כי הפוסטים שהעלו הנתבעים, על אף היותם קללות וחילול הקודש, אינם מהווים לשון הרע, ולכן יש לדחות את התביעה נגדם. הפוסטים המדוברים פורסמו בתקופת הקורונה, בה הייתה חובת עטיית מסכות, והתובע, שוטר, הוצג באחד הפוסטים כמי שמנפיק דוחות לנערים שלא עטו מסכות. השופט קבע כי אדם סביר שיקרא את הפרסומים יבין אותם כביקורת על תפקודו של התובע כשוטר, ולא כאמת עובדתית. יתר על כן, השופט טען כי ביקורת ציבורית פוליטית חיונית לדמוקרטיה, ואנשים המחזיקים בעמדות בעלות עניין ציבורי צריכים לצפות לרמה מסוימת של התנכלות כלפי שמם הטוב. לפיכך, במקרה זה יש לתת משקל רב יותר לעקרון חופש הביטוי, במיוחד בהתחשב בנסיבות שבהן נערכו הפרסומים. עוד ציינה השופטת כי התנהלותה של התובעת לאחר הפרסומים, מעידה לכאורה על כך שהיא מעוניינת יותר בפיצוי כספי מאשר בנזק שנגרם מהפרסומים. הפוסט המקורי נמחק תוך שעות, והתובעת כבר חתמה על ייפוי כוח לטובת עורך דינה כבר למחרת. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.