ע"א 2686/03

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה היא האם המערער, השוכר, פלש לשטחים נוספים בנכס המושכר מעבר להיקף חוזה השכירות שלו וביצע שינויים בלתי מורשים בנכס. על בית המשפט לקבוע האם מעשיו של השוכר מהווים הפרת חוזה, המצדיקה את תביעת הפינוי של המשכיר. החוק וחוזה השכירות מתווים את ההוראות החלות. סעיף 131 לחוק הגנת הדייר מאפשר פינוי רק בעילות מוגדרות, לרבות אי עמידת השוכר בתנאי השכירות. סעיפי השכירות אוסרים על כל שינוי בנכס ללא הסכמת המשכיר בכתב, כאשר כל שינוי בלתי מורשה יהיה על חשבון השוכר. השוכר מודה בביצוע שינויים אך מצדיק אותם כתיקונים חיוניים. על בית המשפט לקבוע האם שינויים אלה אכן נחוצים או מהווים הפרה של חוזה השכירות. עוד נמצא כי המערערת פלשה לשטחים נוספים בנכס, לרבות דירה שהושכרה בעבר על ידי משפחת פרץ, ללא הסכמת המשכיר. בית המשפט מגיע למסקנה כי פעולות אלה מהוות הפרה של חוזה השכירות. באשר לסוגיית דמי השימוש, מקבל בית המשפט את הערכת שמאי המשיב, שכן המערערת לא נתנה חוות דעת שכנגד. בפנייה לתיק המוצגים, בית המשפט מכיר באיהוי שביצע המערער בהגשתם, אך בוחר להתייחס בכל זאת לגופו של עניין. לצורך סעד מן היושר, בית המשפט מתחשב במגוריו הארוכים של המערער ביחידה, בנסיבותיו האישיות ובקשיים הפוטנציאליים של הפינוי. הוא מבחין בין יחידתו של המערער לבין התחומים הנוספים אליהם פלש. הוא אמנם לא יורשה להישאר ביחידה, אך בית המשפט מורה כי פינויו מהיחידה מותנה בכך שבעל הבית יעניק לו זכות מגורים מוגנת בדירה אחרת ביפו. דירה זו צריכה להיות בגודל דומה ויכולה להיות אחת הדירות שהוצעו בעבר או אחרת ממציאה של המערערת. התנאי לקבלת דירה זו הוא תשלום של 50,000 ₪ למשיב בתוך 45 יום מיום הגשת ההצעה. אם תשלום זה לא יבוצע, המערערת תפנה את היחידה בתוך 30 יום ממועד העמדת הדירה לרשותה. הערעור מתקבל בחלקו, והסעד מן היושר ניתן כמפורט לעיל. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, ופסק הדין יישלח אליהם בדואר רשום.