ע"נ 48933-02-15

תקציר

הערעור מערער על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערער להכרה בנכות נפשית עקב שירותו הצבאי. המערער, ששירת בצבא בשנים 1992-1995, טען כי הוא סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כתוצאה מתנאי שירות קשים. בהחלטת המשיב, עליה מערער המערער, נקבע כי אין ראיות לפוסט טראומה ולא הוכח קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין מצבו הנפשי. בית המשפט מכיר בתנאי השירות הקשים של המערער על סמך תצהירו. עם זאת, השאלות הקריטיות הן האם המערער סובל כיום מהפרעה נפשית והאם קיים קשר סיבתי בין שירותו לבין מצבו הנפשי. בית המשפט מוצא כי המערער לא הצליח להוכיח די הצורך כי הוא סובל מפוסט טראומה. טענתו של המערער אינה נתמכת ברשומות רפואיות עכשוויות, וחוסר שיתוף הפעולה שלו במתן עדות מסביבתו הקרובה מחליש את טענתו. יתר על כן, הערכות פסיכודיאגנוסטיות המוגשות על ידי שני הצדדים מצביעות על הגזמה בתסמינים, שאינה עולה בקנה אחד עם תגובות PTSD טיפוסיות. הדעות הרפואיות חלוקות, כאשר מומחה המערער מאבחן PTSD ומומחי המשיב אינם מוצאים עדות ל-PTSD אלא למצוקה סוציו-אקונומית ולהפרעה נפשית עמוקה יותר. בית המשפט, תוך אימוץ חוות דעתו של המומחה השני מטעם המשיב, פרופ' קוטלר, מגיע למסקנה כי המערער סובל מליקוי שכלי אך אין מדובר בפוסט טראומה. בנוסף, בית המשפט מסכים עם עמדתו של פרופ' קוטלר כי המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין שירותו הצבאי, במיוחד בהתחשב בפער של שנים רבות בין האירועים לבין הייעוץ הנפשי הראשון שלו. בדחותו את הערעור מורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים וחתומה על ידי יו"ר הוועדה, השופט אורי גולדקורן, וחברי הוועדה ד"ר נעמי אפטר וד"ר מיכאל דויטש.