ע"א 28446-06-23

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשתה של בראון לעיכוב ביצוע פסק הדין המורה על פינויה מהמושכר בו היא מתגוררת תידחה. זאת, משום שבראון לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות מוטה במידה מספקת לטובתה, או שייגרם לה נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע. בנוסף, טענותיה בדבר ייחודו של המקום המושכר נעדרו ראיות מספיקות, והיא לא פירטה די הצורך את הנזקים שייגרמו לה כתוצאה מהפינוי. בראון טען כי חוזה השכירות מוחזק בשכירות מוגנת מזה כשבעה עשורים, מה שהופך אותו לנכס מיוחד הניתן להשוואה לנכס מגורים, אך השופט לא קיבל טענה זו. מאחר שבראון לא הוכיחה שייגרם לה נזק בלתי הפיך, המושכר שונה מנכס למגורים. זאת ועוד, עיקר הערעור מתייחס לקביעות עובדתיות בהחלטת הפינוי, שערכאת הערעור אינה יכולה להתערב בהן. עוד ציין השופט כי סיכויי ההצלחה של בראון בערעור אינם גבוהים. צו הפינוי יעוכב ב-30 יום כדי לאפשר לבראון לארגן את עזיבתה, בתנאי שהיא תפקיד 100 אלף שקל בקופת בית המשפט כביטחון לנזקים פוטנציאליים לפאי, הצד השולט.