ת"א 11330-12-15

תקציר

לסיווג הקרקע, במקרה זה, אין כל השפעה על זכויות התובעים בנכס הנדון. זכויות הבעלות בהקדש, שראשיתן בחכם בנבנישתי, נמשכות עד עצם היום הזה. טענות הנתבעים בדבר סיווג הקרקע כ"מירי" ופקיעת זכויות הבעלות לאחר מכן אינן נתמכות בראיות. זאת ועוד, תקופת ההתיישנות אינה חלה על מקרה זה, שכן הקרקע סווגה כ"מקרקעי ציבור" ונרשמה על שם בעליה, ובכך הופכת את סעיף 113ב לחוק המקרקעין לרלוונטי. גם טענת הנתבעים לקרקע על בסיס הסכם מכר משנת 1966 אינה נתמכת בראיות מספיקות, והם לא הוכיחו את בעלותם. בנוסף, הנתבעים אינם יכולים לטעון לרשות בלתי חוזרת או לזכות לרכוש את הקרקע לפי סעיף 23א לחוק המקרקעין. ההקדש, כבעליו החוקיים, זכאי לפינוי, והנתבעים מצווים לפנות את הנכס. אם לא יגיעו להסכם פיצויים עם התובעים, הם רשאים להרוס את המבנה ולהותיר את הקרקע ריקה. כמו כן פוסקת השופטת לתובעים הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח, שישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד, בתוספת ריבית שנצברה ממועד פסק הדין. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ונכנס לתוקף באופן מיידי, תוך עיכוב של שישה חודשים לפינוי כדי לאפשר ערעורים פוטנציאליים ובקשות להקפאת הליכים.