עמ"ש 41540-01-23

תקציר

השאלה המרכזית בערעור זה היא האם על גבר לפרוע מחצית מתשלומי המשכנתא על דירה שבבעלותו המשותפת לו ולאשתו בעקבות החלטת בית משפט קמא בעניין מזונות זמניים. בית משפט קמא פסק לטובת הגבר, בקובעו כי תשלומי המשכנתא מהווים תוספת הון עצמי לחלקה של האישה בדירה ולכן עליה לפרוע סכומים אלה. הערעור מערער על החלטה זו, וטוען כי תשלומי המשכנתא משמשים גם כחלק מתשלומי המזונות עבור האישה וילדיה הקטינים, ולכן יש להם שתי זהויות. בית המשפט דן בפסיקות הסותרות של בית המשפט העליון בנוגע לטיבם של תשלומי המשכנתא, חלקן מסווגות אותן כהוניות וחלקן כמזונות. דעת הרוב מצדדת בעמדה השנייה, וטוענת כי יש לראות בתשלומי המשכנתא חלק מדמי המזונות, לרבות במקרה זה בו הם הוחלו באופן סביר על החלטת מזונות זמניים. כתוצאה מכך, האישה אינה צריכה להחזיר סכומים אלה, שכן הדבר ישלול ממנה ומהילדים תשלומי מזונות כלשהם. יתר על כן, מאחר שתשלומי המשכנתא נצרכו, לא יהיה זה צודק להורות על השבתם, במיוחד בהתחשב בפגיעה הפוטנציאלית ברווחתם של הקטינים. השופט שילה מסיים בקבלת הערעור ובביטול חובת השבת תשלומי המשכנתא. השופט שוחט והשופט רביד מסכימים עם ההחלטה.