ע"א 749/83

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה למזונות מוגדלים שהגיש בן זוג שקיבל תשלומי מזונות כפי שהורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנת 1976. פסק הדין המקורי הורה למשיב, שהוא בעלה של המערערת, לשלם מזונות חודשיים בסך 1,100 לירות ישראליות, בצמוד לעלויות הנוספות שמקבלים שכירים בישראל. ההצמדה הייתה אמורה להיות מחושבת כל שישה חודשים. כן ביקשה המערערת תשלום חד פעמי בגין דמי שכירות וארנונה עבור בית בבעלות שני בני הזוג. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את התביעה, והגדיל את דמי המזונות החודשיים ל-5,850 לירות, צמודים למדד יוקר המחיה ומתעדכנים מדי שלושה חודשים. כמו כן חויב המשיב לשלם מחצית מהסכומים המבוקשים בגין דמי שכירות ומסים. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון קבע כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר שינוי הנסיבות המהותי הייתה נכונה, שכן ערכם הריאלי של דמי המזונות נשחק עם הזמן. בית המשפט העליון אף הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר סכום המזונות, ודחה את הטענות בדבר בריאותו והכנסתו של המשיב. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל את החיוב בגין הוצאות דיור, שכן אלה כבר נכללו בדמי המזונות. למערער נפסקו הוצאות בסך 15,000 לירות ישראליות בגין המשפט בבית המשפט המחוזי, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם בערעור לבית המשפט העליון. בסך הכל, הן הערעור והן הערעור שכנגד התקבלו באופן חלקי.