ע"א 9117-12-21

תקציר

השופטים שמעו את טיעוני שני הצדדים ושקלו בכובד ראש את העובדות שהוצגו בתיק זה. הם קבעו כי יש לדחות את הערעור. פסק הדין התבסס על מספר קביעות עובדתיות, שערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהן, במיוחד כאשר הן מעוגנות היטב בראיות. אחד הממצאים העובדתיים המרכזיים היה שהמעבר בכביש המעבר החל בשנת 1980 והפך תכוף יותר לאחר בניית בית על המגרש. עוד מצא בית המשפט כי הפרשי הגבהים בין הכביש לבין חלקת המשיב היו טבעיים ולא נגרמו כתוצאה מחפירה. זאת ועוד, בית המשפט הסביר מדוע ראוי היה שבית משפט קמא יפסוק בעילה שלא צוינה במפורש בכתב התביעה. לדברי השופטים, טענת הרישיון בכתב התביעה ובתצהירי הצדדים לא הותירו ספק כי סוגיית ההיתר לעבור בחלקה נדונה לעומק. הצדדים הסכימו, במשתמע או במפורש, לשינוי זה בקו המחלוקת, וזכויותיה של המערערת לא נפגעו. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיים רישיון מכללא וכי ביטולו יחייב מציאת דרך חלופית, בהתחשב בכך שלרכושם של המשיבים לא הייתה גישה אחרת. השופטים הגיעו למסקנה כי אין עילה להתערב במסקנותיו העובדתיות או המשפטיות של בית משפט קמא ולכן דחו את הערעור. בנוסף, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 30.3.2022.