ת"א 520/95

תקציר

בית המשפט מוצא כי הן לתובע והן לנתבעים עדות מגמתית, ולכן העובדות מבוססות בעיקרן על הראיות שהוצגו. אין מחלוקת כי על פי הסכם היזמות, התובעת הייתה אמורה להשקיע בחברה סך של 105,000 דולר. התובע טוען כי שילם את מלוא הסכום במישרין ובעקיפין, אך הנתבעים טוענים כי מדובר בסכום של 41,745.31 דולר בלבד. השופטת מצדדת בנתבעים, וקובעת כי התובעת לא שילמה את מלוא הסכום כפי שנקבע בהסכם. כמו כן, התובע גם לא עמד בהתחייבותו למשוך משקיעים נוספים לחברה. לפיכך, קובעת השופטת כי התובע הפר את התחייבויותיו על פי הסכם היזמות. מנגד, הנתבעים גם הפרו את ההסכם בכך שנטשו אותו והקימו חברה חדשה, בן רמז בע"מ, מבלי לבטל את ההסכם הקיים. הדבר הוביל להפסקת פעילות החברה המקורית. השופט קובע כי פעולה כזו אינה מוצדקת למרות שהתובע הפר את ההסכם קודם לכן. שתיקתו של התובע במשך ארבע שנים, בעודו מודע לפיתוח הפרויקט, מרמזת גם על הסכמתו שבשתיקה להקמת החברה החדשה ולפעולותיה. כתוצאה מכך, התובעת אינה זכאית לקבל כל צו מניעה הקשור לפרויקט. עם זאת, מאחר שהסכם היזמות מעולם לא בוטל, התובעת עדיין זכאית למניות בחברת בן רמז בע"מ. עוד מסיק השופט כי כוונתם המקורית של הצדדים המעורבים בהסכם היזמות הייתה להקים מרכז פולו ללא מלון. כך, זכאית התובעת ל-0.485% ממניות הפרויקט או בעליו הנוכחיים דנאל ישראל פולו בע"מ. לחילופין, התובעת יכולה לקבל את השווי הכספי של המניות על בסיס העסקה בין קבוצת דנאל לפארק אל בע"מ. השופט דוחה את התביעה הכספית של התובע מאחר שאינו מוצא לה עילה משפטית. גם התביעה נגד קבוצת דנאל נדחית במלואה מאחר ומעשיהם מוצדקים ולתובע אין טענות תקפות כלפיהם. כל צד אחראי לשכר טרחתו.