עפ"ת 38509-10-19

תקציר

פסק הדין דן בסכנות הטמונות בנהיגה בשכרות ובצורך בענישה מחמירה שתשמש כגורם מרתיע, סנטימנט שהדהד בבית המשפט העליון ובמחוקק. עונש המינימום על נהיגה בשכרות קבוע בחוק, עם אפשרות לתקופה קצרה יותר רק בנסיבות חריגות. בית המשפט מכיר בשיקול הדעת הרחב של השופט הגוזר את הדין, אך מדגיש כי סמכות זו צריכה להיות מופעלת בגבולות שנקבעו על ידי המחוקק. בהכרעת הדין צוין כי העדפתו של הנאשם לרכיב עונשי מסוים אינה מהווה נסיבות מיוחדות, וחריגה מעונש המינימום מחייבת קיומן של נסיבות חריגות. במקרה דנן, מתקבלת קביעתו של בית משפט קמא כי לא התקיימו נסיבות כאלה. ערכאת הערעור קובעת כי שגה בית משפט קמא בקביעת העונש ומגדילה את תקופת הפסילה לרף המינימום של 24 חודשים. בנוסף, מאחר שבית משפט קמא קשר בין ההקלה בפסילה לבין עונש המאסר, עונש המאסר מתהפך. לפיכך הערעור מתקבל, ופסק הדין יינתן ללא מאסר בפועל אך עם פסילה של 24 חודשים.