ת"פ 24814-12-13

תקציר

במדינת ישראל, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ניתן גזר דין בעניין ת"פ 24814-12-13 מדינת ישראל נ' כמאל. הנאשם הורשע, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר דיוני, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. **עובדות המקרה:** האירוע התרחש ב-3.12.13 בקלנסווה, כאשר רכבו של הנאשם חסם את דרכו של המתלונן. בעקבות חילופי דברים, המתלונן עזב את המקום, אך הנאשם עקב אחריו. לאחר שהשניים ירדו מרכביהם והחלו שוב חילופי דברים, הנאשם דקר את המתלונן באמצעות חפץ חד במותנו. כתוצאה מהדקירה, נגרם למתלונן פצע דקירה בטחול ובסרעפת, שהצריך ניתוח והסרת הטחול. המתלונן אושפז למשך 6 ימים. **תסקיר שירות המבחן:** הנאשם, בן 24, ללא עבר פלילי, מתואר כמי שמשקיע בפרנסת משפחתו ועבודתו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם משקיע מאמצים בסיוע למשפחתו וכי התנהלותו בהליך המשפטי מצביעה על התקדמות בלקיחת אחריות. עם זאת, עלה קושי בלקיחת אחריות מלאה, והנאשם טען כי חש מאוים על-ידי המתלונן. שירות המבחן זיהה גורמי סיכון הכוללים התמודדות עם מצבי לחץ ואיום חיצוני, דימוי גברי נמוך ואימפולסיביות במצבי קונפליקט. בנוגע למתלונן, עלה כי הוא חש רגיעה והיעדר חשש מפגיעה חוזרת, זאת בעקבות "סולחה" שנערכה בין הצדדים, במסגרתה שילם הנאשם 90,000 ₪ כפיצוי. שירות המבחן התרשם מאמפתיה מצד הנאשם כלפי המתלונן. הערכת שירות המבחן הייתה כי הסיכון להישנות התנהגות אלימה נמוך, וכי מאסר בפועל עלול לגרום לרגרסיה בתפקודו. השירות המליץ על עונש של מאסר בעבודות שירות לצד צו מבחן, תוך שהדגיש את חשיבות הסולחה. **ראיות לעונש וטיעוני הצדדים:** ההגנה הציגה הסכם "סולחה" לפיו שולם פיצוי של 90,000 ₪ למתלונן, אשר גם הודה באשם תורם. הנאשם טען כי המחלוקת העיקרית נגעה לשאלת ההגנה העצמית, וכי לא הוכח שהביא את החפץ החד לזירה. ב"כ הנאשם טען למתחם ענישה נמוך, הכולל מאסר בעבודות שירות עד 15 חודשי מאסר. המדינה עתרה למתחם ענישה שנע בין 3 ל-7 שנות מאסר, תוך הדגשת חומרת העבירה והצורך בהרתעה. **דיון והכרעה:** בית המשפט קבע כי יש להתחשב בערך החברתי שנפגע (שלמות הגוף, ביטחון אישי, תחושת ביטחון במרחב הציבורי), במידת הפגיעה (חבלה חמורה שדרשה ניתוח ואשפוז), במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות ביצוע העבירה. הודגש השימוש בחפץ חד כנסיבה מחמירה, והאירוע כדפוס אימפולסיבי של הנאשם, שלא שחרר את המתלונן גם לאחר שהאחרון עזב את המקום. בית המשפט קבע כי לא ניתן להניח שמדובר באירוע מתוכנן. בית המשפט התייחס לפסיקת בית המשפט העליון המחייבת החמרה בענישה של עבירות אלימות הכוללות שימוש בנשק קר, וציטט את פסק דינו של השופט דנציגר בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נגד חסן, המדגיש את הצורך להילחם באלימות ולהטיל עונשי מאסר על בוחריה בדרך האלימות. **מתחם העונש:** בהתחשב בנסיבות האירוע (ויכוח בין נהגים, היעדר הצטיידות מראש, אופי החבלות), וכן בהתייחס לפסיקה רלבנטית (ע"פ 7475/14 מהדי, ע"פ 860/09 אבו שנדי, ע"פ 6260/05 חדרה), קבע בית המשפט מתחם עונש הולם הנע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל. **חריגה מהמתחם וקביעת העונש:** בית המשפט דן בשאלה אם הנתונים מצדיקים חריגה מהמתחם מטעמי שיקום, בהתאם לסעיף 40ד' לחוק העונשין. הובאו בחשבון גילו הצעיר של הנאשם, היותו בעל הסתבכות פלילית ראשונה, שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, הערכת סיכון נמוכה, וההשפעה החיובית של ההליך הטיפולי. כן נלקח בחשבון ההסכם "סולחה" והתחושה של המתלונן. עם זאת, נקבע כי חריגה מהמתחם באמצעות הטלת מאסר בעבודות שירות אינה הולמת את חומרת העבירות והפגיעות הקשות שנגרמו למתלונן, וכן את מדיניות הענישה. לפיכך, בית המשפט בחר להשתית את עונשו על הרף התחתון של המתחם, עם סטייה קלה למטה, וכן להטיל מאסר על תנאי. **גזר הדין:** הנאשם נגזר דינו ל- **20 חודשי מאסר בפועל**, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, הוטלו **12 חודשי מאסר על תנאי** שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג פשע, ו-**6 חודשי מאסר על תנאי** שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג עוון. לאור הפיצוי ששולם על פי הסכם ה"סולחה", לא חויב הנאשם בתשלום פיצוי נוסף. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **הדגשת מדיניות ענישה מחמירה:** בית המשפט הדגיש את הצורך להחמיר בענישה של עבירות אלימות הכוללות שימוש בנשק קר, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון. * **איזון בין שיקולי הרתעה ושיקום:** אף שהתסקיר הצביע על גורמי שיקום חיוביים וסיכון נמוך, בית המשפט קבע כי שיקולי ההרתעה הכללית והגנה על שלום הציבור גוברים, וכי לא ניתן להקל באופן משמעותי בעונש באמצעות עבודות שירות. * **משקל ה"סולחה":** בית המשפט נתן משקל מסוים להסכם ה"סולחה" ולתחושת הרגיעה של המתלונן, אך לא ראה בו כעילה לחריגה משמעותית מהמתחם. * **הבהרת אופן ההחזקה בחפץ החד:** בית המשפט ציין כי כתב האישום אינו כולל פירוט לגבי אופן הגעת החפץ החד לזירה, ולכן לא ניתן להניח שמדובר בהצטיידות מראש. * **התמודדות עם אי-התייצבות המתלונן:** על אף שהמתלונן נמנע מלהתייצב, עמדתו הובעה באמצעות תסקיר שירות המבחן.