ע"פ 8897/20

תקציר

בעניינו של גיא, בית המשפט בחן ביסודיות את הטיעונים שהוצגו בערעורים על 18 חודשי המאסר שנגזרו עליו בגין חבלה בנסיבות מחמירות בנסיבות מחמירות, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור. אמת המידה לגזר הדין נקבעה תוך התייחסות לפסקי דין קודמים, ובראשם ע"א 6479/18 וע"פ 7475/14, אשר הדגישו מגמה של החמרת הענישה בעבירות אלימות כדי לשמש גורם מרתיע. העונש המרבי על עבירת אלימות כה חמורה הוא 14 שנים, אך בית המשפט המחוזי התאים באופן סביר את החלטתו לטווחי הענישה שנקבעו. מעשיו השיטתיים של גיא – יציאה מהבית מצויד בכלים להסתרת זהותו ותכנון פיגוע בנהריה – היו מתוכננים מראש והצדיקו את חומרת העונש. בערעורו נטען כי בית המשפט המחוזי היה חריף יתר על המידה והטיל ספק בהעדפת הערכות שירות המבחן על פני חוות דעת של מטפל פרטי, שבית המשפט ראה כמוטה ובלתי מבוססת. למרות טענתו של גיא בדבר הפחתת הניטור האלקטרוני, בית המשפט מצא את ההפחתה הראשונית של בית המשפט המחוזי מספקת ולא ראה סיבה להפחתה נוספת. בסופו של דבר, פסק הדין אישר מחדש את החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים ברק-ארז וברון הצטרפו לפסק דינו של השופט נעם סולברג, חיזקו את דחיית ערעורו של גיא והדגישו את חשיבות הענישה המתאימה את העבירה, ובמיוחד באלימות משמעותית, לשמירה על הביטחון החברתי.