פש"ר 56535-07-12

תקציר

המקרה עוסק בשאלה האם על בית משפט בישראל לקבל סמכות לדון בבקשת פשיטת רגל בעניינו של מר זיל פלדמן, תושב חוץ, שעיקר עסקיו ממוקמים בחו"ל. הבקשה הוגשה על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לו חבים פלדמן ושותפות ישראלית שבשליטתו חוב מהותי בעקבות הסכם אשראי לרכישת שליטה בחברה ציבורית ישראלית. הסכם האשראי כלל סעיף שיפוט המגדיר את בתי המשפט בישראל כפורום המשפטי ליישוב סכסוכים והחלת הדין הישראלי. לאחר שהחוב לא נפרע במועד, הגיש הבנק בקשה לצו פשיטת רגל נגד פלדמן בישראל. פלדמן התנגד לסמכותו של בית המשפט הישראלי וביקש לבטל את היתר ההמצאה. בית המשפט פסק לטובת הבנק והתיר את היתר ההמצאה, וקבע את הדברים הבאים: - הבנק הצליח להוכיח כי תחולתו נופלת בגדר תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת המצאת כתב בית משפט מחוץ למדינת ישראל אם הפעולה מבוססת על מעשה או מחדל בתחומי המדינה. חובת פירעון החוב היא בישראל, וחדלות הפירעון מהווה מעשה או מחדל בתוך המדינה. - בהיבט המשפטי, טענותיו של פלדמן כי דברי הנציג בפגישה עם הבנק לא היו קבילות שכן היו חלק מהמשא ומתן חסרות שחר. בעוד הצהרות שהוחלפו במהלך משא ומתן אינן קבילות בדרך כלל בבית המשפט, יש חריג להליכי פשיטת רגל. הצהרתו של אדם כי אינו יכול או אינו מתכוון לשלם את חובו יכולה לשמש כמעשה פשיטת רגל והיא קבילה כראיה. - פלדמן לא הציג גרסה עובדתית המערערת על קיומו או סכומו של החוב, וגרסת הבנק, הנתמכת בתצהירים, נותרה ללא עוררין. בית המשפט לא מצא מחלוקת כנה לגבי החוב, מה גם שפלדמן לא הכחיש שהוא חייב בתשלום ריבית של 8 מיליון שקל. - הבנק הצליח להראות כי בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, בהתחשב במכלול הנסיבות. מרבית הזיקות, לרבות הסכם האשראי, הבטוחות וקיומו של נושה וחוב ישראלי, מצביעות על ישראל. היעדר פורום חלופי ברור והיעדר תימוכין ראייתיים לטענותיו מחלישים את עמדתו. - בית המשפט מתח ביקורת על היקפם המופרז של הסיכומים שהוגשו על ידי שני הצדדים, אך לא הטיל עליהם הוצאות בשל מורכבות התיק. בעקבות זאת אישר בית המשפט את היתר ההמצאה, ואפשר לבית המשפט בישראל לדון בבקשת פשיטת הרגל נגד פלדמן, תוך שהוא מדגיש כי החלטה זו אינה מכריעה מראש את תוצאת הבקשה העיקרית. פלדמן חויב לשלם לבנק 25 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.