ע"א 44/84

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על בעלות ברכוש בין בני זוג גרושים, שנישאו לפני חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, כלומר יחסיהם הכלכליים כפופים לדינים קודמים ולפסיקה. הנושא המרכזי הוא החלת כלל השיתוף לקביעת בעלות משותפת בעת הנישואין. האישה (המערערת) תבעה את בעלה לשעבר (המשיב) בבית המשפט המחוזי, בבקשה להצהיר כי כל רכוש הנישואין, לרבות זה המוחזק על ידו, יוכר כרכוש משותף. הגבר תבע נגדית את אותה הצהרה לגבי רכושה של אשתו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והביא את המערערת לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון מקבל חלקית את הערעור. באשר לסוגיה העיקרית, בית המשפט מאשר כי כלל השיתוף אינו חל בהכרח על כל הרכוש המוחזק ביחד או לחוד על ידי בני זוג, אלא עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות. במקרה זה, בשל היעדר מידע מספק על אורח חייהם של בני הזוג, כל פרט בנכס ייבחן לגופו. ספציפית לדירת המגורים, בית המשפט קובע כי לאישה יש זכות על פי חוק לרשום מחצית ממנה על שמה, למרות טענת הגבר כי הוא מימן אך ורק את רכישתה. בית המשפט מציין כי הדירה נרכשה במשותף וכי חזקת הבעלות המשותפת לא הופרכה. לפיכך, הערעור מתקבל לגבי הדירה, והיא מוכרזת כרכוש משותף. לגבי חשבונות הבנק, תוכניות החיסכון ופיצויי הפרישה של המשיב, בית המשפט מסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכוונה לחלוק בהם. חזקת השיתוף אינה חלה על נכסים אלה, והערעור בעניינם נדחה. כל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו, אך המשיב ישלם למערער 1,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.