רע"א 1752/97

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בתביעת לשון הרע שהגיש המבקש כנגד המשיבים. התיק נוהל תחילה על ידי השופט א' כהן, שקבע כי ניתן להציג עדויות באופן אישי בפני בית המשפט. עם זאת, בטרם החל שלב ההוכחות, הועבר התיק לשופט אלמגור, שהחליט כי התובע יציג תחילה את כל העדויות והראיות בצורת תצהירים. המבקשים התנגדו להחלטה זו וביקשו לבטלה, אך בקשתם נדחתה על ידי השופט אלמגור, שהורה למבקש להגיש תצהיר עדות עיקרית עד למועד שנקבע. המבקש סירב להיענות ועמד על זכותו למסור עדויות באופן אישי. כתוצאה מכך, קבעה השופטת אלמגור כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ודחתה את תביעתם. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה אף הוא את ערעור המבקש על היעדרות המשיבים מהדיון. לאחר מכן הגיש המבקש את התביעה לבית המשפט העליון, בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי טענותיו של המבקש אינן עולות בקנה אחד עם החוק והפרקטיקה. הם אישרו את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, וציינו כי שופט הדן בתיק רשאי לקבוע את הכללים הפרוצדורליים לדיון. עוד הדגישה השופטת כי התנהגותו של המבקש מהווה זלזול בהחלטות בית המשפט ופוגעת בזכויותיהם של בעלי דין אחרים. בנוסף, שופט בית המשפט העליון לא מצא טעם בבקשותיו של המבקש לצו איסור פרסום על ההליך. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו. החלטה זו ניתנה ביום 21.3.97.