ת"א 34121-09-10

תקציר

התובעים, שלמדו בבית הספר המרכזי למלונאות תדמור, טענו כי הנתבע הציג בפניהם מצגי שווא בדבר אופי הלימודים וההכרה בתארים שיקבלו. הנתבעת, בבעלות מדינת ישראל והתאחדות המלונות בישראל, הציעה מסלול לימודים שהחל בבית הספר והסתיים במוסדות אחרים בארץ או בחו"ל, לרבות אוניברסיטת ג'ונסון אנד וויילס (J&W). התובעים טענו כי לו היו יודעים את האמת, לא היו נרשמים לתוכנית. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעים לא הוטעו. השופטת אלמגור מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה כי הנתבע אכן הציג מצגי שווא בפני התובעים והוליך אותם שולל. השופטת פירטה פרסומים רבים של הנתבעת המתארים את הלימודים כאקדמיים ואת התארים כמוכרים בארץ ובחו"ל. מהראיות עולה כי הנתבע היה מודע לכך שהתארים אינם מוכרים אך המשיך להציג מצגים אלה. עוד קבעה השופטת כי התובעים הסתמכו על מצגי הנתבעת בבואם להירשם לתוכנית. אשר לנזקים, קבעה השופטת כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ההפסדים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות הנתבעת ומהפרת החוזה. השופטת פסקה לכל תובע פיצוי בגין עלות החזרה ל-J&W או למוסד אחר בישראל לצורך השלמת לימודיו וקבלת תואר מוכר, וכן פיצויים לא ממוניים בסך 30,000 $ (כ-7,750 דולר). הסכומים השתנו בין התובעים בהתאם לנסיבותיהם האישיות. השופטת דחתה את תביעות התובעים להחזר שכר הטרחה ששילמו לנתבעת ול-J&W, כמו גם את תביעותיהם לאובדן הכנסה בתקופת הלימודים הראשונה, וקבעה כי התובעים הפיקו השכלה ותעודות מלימודים אלה. לבסוף, קבעה השופטת כי טענות התובעים אינן חסומות על פי חוק, שכן הן מבוססות על תרמית, וכל תובע נודע לו על התרמית במועד אחר.