רמ"ש 22320-03-20

תקציר

השופט החליט להיעתר לבקשת האב לערער על פסק הדין הקודם בעניין המשמורת על בתו הקטינה. החלטת המשפט המקורית צמצמה את משך הזמן שהתה הבת עם אביה, דבר שהשופט קבע כמזיק לילדה, בניגוד להמלצות מומחה שמונה והאפוטרופוס החוקי. האב טען כי האם מתנכרת לילדה ומשפיעה עליה נגדו, והשופט הסכים עם כך, וקבע כי אין לתת משקל רב מדי לרצונה של הילדה במקרה זה בשל הניכור ההורי שלה וגילה הצעיר. השופט מתח ביקורת על חריגתו של השופט קמא מהמלצות המומחה ללא הצדקה משכנעת והורה על הארכה מיידית של זמני השהות של האב עם בתו, לרבות לילות שישי לסירוגין, כפי שהחליט בית המשפט ב-21 בינואר 2019. בנוסף, התייחסה השופטת לטענות נוספות שהעלתה המשיבה (האם) ודחתה את הטענות לפיהן היה צריך להגיש את הערעור בשלב מאוחר יותר של המשפט וכי בקשת רשות הערעור הייתה מוקדמת מדי. המשיב חויב לכסות את הוצאות המבקש (האב) בגין הערעור, ופסק הדין אמור היה להיכנס לתוקף בסוף השבוע של 1.5.2020, כאשר דיון בבית המשפט נקבע ליום 23.6.2020, לצורך דיון בהסדרים נוספים. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של החלטה במועד לטובתו של הילד והורה לבית המשפט קמא לתת עדיפות לקביעת מועד להוכחות אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה.