מ"ת 20139/10

תקציר

בית המשפט מצא די ראיות להוכחת העובדות שהותוו בכתב האישום נגד שני המשיבים, חרף הכחשותיהם וסתירותיהם בראיות. האישום הראשון נגד המשיב 1, שעניינו שוד מונית, נתמך בהכרת הקורבן את קעקועי המשיב ובהודאתו של המשיב עצמו בגניבה, אף שלטענתו הקורבן נהג כלפיו באלימות. אשר לאישום השני של קשירת קשר לביצוע שוד בנסיבות מחמירות, שני המשיבים היו מעורבים בהצהרת הקורבן השני ובהודאותיהם שלהם, למרות הכחשתם כל תכנון או אלימות. השופט קבע כי מסוכנותם של המשיבים, יחד עם בריחתם מזירות העבירות, מהווים עילה למעצר. נוכח עברו הפלילי המשמעותי של המשיב 1 והתמכרותו לסמים, לא ראתה השופטת מנוס ממעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, לגבי המשיבה 2, שלא היו לה הרשעות קודמות ולכאורה הייתה שותפה פחותה בעבירות, הורתה השופטת על הכנת תסקיר מבחן לבחינת האפשרות לשחררה לקהילה תחת פיקוח ובקרה אלקטרוניים, תוך מתן עדיפות לחלופה מוסדית, ורק אז לשקול מעצר בית בבית אמה. השופט הדגיש כי אין מדובר בהחלטה סופית על שחרורה של המשיבה 2, אלא בצעד לקראת בחינת התאמתה לחלופת מעצר. התיק נדחה ל-28 במרץ 2010 לצורך הגשת ממצאי שירות המבחן.