תלה"מ 27296-08-19

תקציר

לאחר שנות נישואין, התגרשו התובעת והנתבע והיו להם שתי תביעות רכוש בבית המשפט. התביעה הראשונה הייתה לפירוק הבעלות בדירה המשותפת ויתרת משאבים, והתביעה השנייה הוגשה על ידי התובע לדמי שימוש הולמים עבור הדירה המשותפת שלהם. עיקר המחלוקות היו באשר לגורלם של 70,000 ₪ שהוחזקו בידי הנתבע, אשר לטענתו היו לחזקת אמו ויש להוציאם מהאיזון בינו לבין התובעת, ותביעת התובע לדמי שימוש בגין התקופה בה הנתבע השתמש באופן בלעדי בדירה. השופטת קבעה כי הנתבע לא הביא ראיות לכך שהסכום המדובר מיועד למשמורת אמו וכי יש לכלול אותו במאזן המשאבים בין הצדדים. עוד קבעה השופטת כי תביעתה של התובעת לדמי שימוש אינה תקפה, שכן היעדרותה של התובעת מהדירה נבעה מהליכים פליליים שננקטו נגדה בגין תקיפת ילדיה והליכי נזקקות שננקטו בעקבותיה, שלא אפשרו לה לחזור לדירה. הנסיבות הראו כי היעדרותו של התובע לא נגרמה על ידי הנתבע וכי היה זה לא בטוח ולא יציב עבור הקטינים להחזיר את התובע לביתו. כמו כן, תביעת התובעת לדמי שימוש לא הייתה ניתנת לכימות, ועל כן היא נדחתה. השופטת דחתה גם את בקשות התובע לחלוקה ספציפית של מטלטלין וזכויות ברכב הרשום על שם הורי הנתבעת, שכן הטענות הרחיבו את חזית הסכסוך ולא היו ראיות אובייקטיביות התומכות בהן. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וניתן היה לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים אישיים.