ע"א 6166/07

תקציר

הסוגיה העיקרית בפסק הדין נסובה סביב הקביעה האם כונס נכסים שמונה לבקשת נושה מובטח זכאי לתבוע שכר לפי תקנה 8א, שעניינה שכר חלוקה, או שמא הוא מוגבל לשכר ניהול ומימוש לפי תקנות 7 ו-8. בית המשפט בוחן את כוונת המחוקק ואת העקרונות העומדים מאחורי תקנות אלה, תוך התייחסות לתיקונים והבהרות היסטוריות שנקבעו על ידי ועדות משפטיות. מפרשנותו של בית המשפט, הנגזרת מלשון התקנות ומההיסטוריה החקיקתית, עולה כי תקנה 8א מיועדת לבעלי תפקידים המחלקים בהצלחה דיבידנדים לנושים מובטחים ובלתי מובטחים כאחד. יתר על כן, היא מדגישה את עקרון טובת הנושים בהליך חדלות הפירעון. נעשית הבחנה בין תפקידים כמו כונסי נכסים, המממשים נכסים ספציפית לנושים מובטחים, לבין בעלי תפקידים אחרים, המשפיעים על זכאות לשכר והפחתות לפי תקנה 10(א). בית המשפט מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי כי יש להפחית משכרו של הכונס ב-25% לפי תקנה 10(א) בשל אופי תפקידו. בנוסף, בית המשפט מתייחס לתגמול מצטבר בגין "מאמץ מיוחד" שניתן על ידי הערכאה הנמוכה יותר, תוך הכרה בפעולות הנרחבות שנוקט כונס הנכסים בביצוע משימות מימוש וחלוקת נכסים. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעות אלה, ומכירה בהערכתו הטובה יותר של בית המשפט הפרוצדורלי את רמת המעורבות של הכונס. מכאן, שבית המשפט אינו מתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואף מחייב את המערערת לשאת בהוצאות משפט. פסק דין זה משקף יישום מושכל של פרשנות רגולטורית להבטחת תוצאות שוויוניות בהליכי נושים, תוך שימת דגש על חריצות בביצוע חובות מקצועיות על ידי כונסי נכסים.