בש"א 8472/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשתו של מר מאיר הוניגבוים, עד מומחה בתיק בבית המשפט המחוזי, להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין או לחילופין לרשום ערעור. התביעה בבית המשפט המחוזי הייתה תביעה שהגישו תובעים נגד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ לסעד הצהרתי הקשור לסכסוך הלוואות. הוניגבוים, שלא היה צד בתיק, מבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שלדעתו פוגע בו באופן מהותי. הבנק מתנגד לניסיונו בטענה שהוא לא היה צד פורמלי בהליך ולכן אין לו זכות ערעור. השופט, לאחר ששקל את הטענות, קובע כי להוניגבוים אין מעמד לערער, שכן הוא היה עד מומחה בלבד ופסק הדין לא קבע את זכויותיו או חובותיו. השופט מדגיש כי זכות הערעור אינה מוחלטת וקיימת רק כפי שניתנה על ידי המחוקק. תוך הכרה בתקדים לפיו אדם שזכויותיו נקבעו בהליך רשאי לערער, השופט טוען כי הדבר אינו חל על עניינו של הוניגבוים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מסבירה השופטת, לא שינה את מערכת הזכויות או החובות של המבקש, אף שבית המשפט ציין את מעורבותו המשמעותית בתיק. השופטת דוחה גם את טענותיה של הוניגבוים בדבר לשון הרע פרועה מצד הבנק, וקובעת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא כלל אמירות פוגעניות אישיות וכי המסגרת המתאימה להתייחסות לאמירות אלה אינה ערעור. לסיכום, השופט קובע כי אין בסיס לסטות מהכלל לפיו לעד מומחה אין זכות ערעור, ולכן הבקשה להארכת מועד או רישום ערעור נדחית. ההחלטה מתקבלת ללא עלויות.