ע"א 600/75

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור שדן בבקשת חברה לנכות "חוב מותנה" משומת מס הכנסה. החברה, חברה קבלנית לבנייה, הפרישה סכום מסוים לכיסוי חוב פוטנציאלי הקשור לרכישת קרקע. השאלה הייתה האם ניכוי זה מותר. בית המשפט בחן את העובדות והסכים כי הסכום המקסימלי שניתן להתיר כהפרשה לחוב הוא 200,000 ליי. הם גם הסכימו לנכות 100,000 LEI, שהחברה ציפתה לקבל מצד שלישי כפיצוי על הפסד זה, ובכך להפחית את הסכום שבמחלוקת ל-100,000 LI. בית המשפט הכיר בפוטנציאל לשימוש לרעה בהוראות אלה, אך הכיר בצורך לאפשר אותן בנסיבות מסוימות כדי למנוע עוול. הם הדגישו כי יש להעריך חובות מותנים על בסיס העובדות וזמינותה של קביעה מהימנה ולא להתפרש כפרצה. השופט קיבל את העיקרון לפיו אין לכפות על נישומים לבחור בין דחיית תביעה לבין הכרה בה לצורכי מס. בנוסף, ציין בית המשפט כי הצעת החברה ליישב את תביעת היורשים מעידה על חומרת החוב. בסופו של דבר, הערעור התקבל חלקית, והחברה הורשתה לערער על שומת שנת המס 1971 בניכוי של 100,000 ל"י. ההחלטה התקבלה על סמך העובדות הקיימות, תוך מתן עדיפות להן על פני השערות ונבואות.