ע"פ 204/83

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על העונש שהוטל על מערער שהורשע באונס. בית המשפט המחוזי גזר על המערער ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, קיבל את הערעור והפחית את העונש לשנתיים מאסר על תנאי, לצד שנתיים מאסר על תנאי. החלטה זו התבססה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה. המערער היה מחוץ לכלא כמעט כל התקופה שחלפה מאז ביצוע העבירה, במהלכה הוכיח את עצמו בשירותו הצבאי. שליחתו לכלא כעת עלולה לשבש את התפתחותו החיובית ולגרום לרגרסיה. בנוסף, היחסים בין המערער למתלוננת היו מעורפלים, ושירות המבחן המליץ שלא להטיל עליו מאסר. עם זאת, השופט מ' בייסקי חלק על כך, והדגיש את חומרת עבירת האונס ואת הצורך בהרתעה. בדעת מיעוט סברו כי האינטרס הציבורי מחייב עונש מאסר משמעותי, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. לדברי השופט המתנגד, הגורמים המקלים כבר באו לידי ביטוי מספיק בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, והקלה נוספת לא תהיה ראויה. בסופו של דבר, החלטת הרוב של בית המשפט העליון נועדה לאזן בין נסיבותיו האישיות של המערער לבין האינטרס הציבורי, והביאה להקלה בעונש שהתמקד בשיקום ולא באמצעי ענישה.