ת"א 15794-03-18

תקציר

התובעים, שהיו הרוכשים, תבעו את הנתבעת, המוכרת, על כך שלא גילתה בעיית רטיבות בדירה שרכשו ממנה. הנתבעת הצהירה בהסכם המכר כי גילתה את כל מה שידעה על מצב הדירה, כי היא תקינה וכי לא היו בה ליקויים נסתרים או רטיבות. הרוכשים הצהירו כי בדקו את הדירה ומצאו אותה מתאימה, וויתרו על כל טענה לאי התאמה, למעט ליקויים נסתרים שהמוכר ידע עליהם אך לא גילה. מצבה של הדירה בעת מסירתה היה אמור להיות כפי שהיה בעת הסכם המכר. התובעים טענו כי בדירה קיימת בעיית רטיבות חמורה וביקשו פיצוי בגין הפרת חוזה. בית המשפט מצא כי הצהרת המוכר כי לא הייתה בעיית רטיבות הייתה שגויה בעת חתימת ההסכם והוחמרה לאחר מכן. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה למסור את הדירה במצב בו הייתה בעת הסכם המכר. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי מצבה של הדירה אינו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, שכן עיקר הנזק נגרם כתוצאה מנזילה לאחר חתימת ההסכם. לפיכך, התובעים לא היו זכאים לפיצוי המוסכם. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעים זכאים ל-20,000 ₪ עבור עלות תיקון הדירה ו-15,000 ₪ עבור נזק לא ממוני, והוצאותיהם עבור מומחים ישולמו על ידי הנתבע בסך של 35,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה. כמו כן חויבה הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך הדין של התובעים, אשר נקבע על סך של 10,000 ₪.